שאלה
שלום לכבוד הרב,
אני בחורה בת 25. מכיוון שאני לא בחורה שגרתית, קשה לי יחסית למצוא בנים שמתאימים לי. מזה כחודש אני יוצאת עם בחור, שמתאים לי מאוד כאשר אני בוחנת את זה מנקודה רציונלית.
אולם הלב אומר אחרת. אני לא מרגישה משיכה או ניצוץ של אהבה, אבל אני פוחדת להיפרד ממנו, שמא לא אמצא מישהו אחר.
בפגישות עצמן נחמד לי, אך כשהם נגמרות לא ממש אכפת לי ולפעמים אפילו מעיק לי ללכת כל הזמן לפגישות.
טוב לי לבד, אני עצמאית, חופשיה ואני לא יודעת אם מתאים לי להתחייב לחיות עם מישהו.
אני אובדת עצות, ומתלבטת מאוד מה לעשות.
אשמח לשמוע את תגובתך. תודה ושנה טובה!!
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
נראה לי שכדאי לחכות עוד זמן מה בכדי לתוכלי לבחון באם מתפתח איזה רגש .
אם נעים ונחמד בפגישות וכפי שאת מציינת יש התאמה אז כנראה שהקשר במצבו העכשווי הוא לא כ"כ משמעותי לך מפני שאת ממלאת את יומך ויש לך סדר יום עמוס ועיסוקים.
אבל במשך הזמן לאט לאט ה"קרח" נשבר ומתחיל להתפתח איזה רגש עדין טוב ובריא. רק שלעיתים לוקח זמן מה עד שזה מופיע וגם אז הוא לא מופיע במלא עוצמתו כי הביטוי שלו זה רק אחרי החתונה.
ומה שאת צריכה לבדוק עם עצמך זה , האם יש אפשרות ויש פוטנציאל להתפתחות קשר רגשי חם ואוהב.
(חוץ מזה , כל אדם עובר תהליך עם עצמו ונפגש עם השאלה מה יותר טוב הבדידות והרווקות או המשפחה והנישואין? זה לא קל לצאת מהמעגל האישי הבודד ולחלוק חיים עם שותף אחר לחיים אבל זה צעד בלתי נמנע כי השם ברא אותך עם כמיהה לנישואין ולקשר וכמיהה להקמת משפחה ויצירת דור חדש בעולמו.)
תקראי פרקי תהילים ותתפללי להשם שיעזור לך.
בהצלחה,
עוזיאל