לא מצליחה עם החניכים שלי

בס"ד

קודם כל דעי לך שבטוח שהפעולות שלך פועלות וישאו בעזרת ה' פרי מתוק וטוב.

[והרי לא רואים כלום?]

לכן כתבתי "ישאו פרי". כדי לגדל פרי צריך לחרוש לזרוע, להשקות, וגם אז עובר הרבה זמן עד שהפרי מוכן.
ולפעמים בהתחלה הוא עדיין אינו במיטבו. אולי פרי ערלה. אף על פי כן, [כל פעולה ופעולה משאירה חותם בסופו של דבר].

הרי כל אדם מטבעו רוצה את קרבת אלוקים, רוצה להתפלל.
אלא שלפעמים יש הרבה כיסויים, לכלוכים שמונעים ממנו להרגיש את נשמתו הפנימית.

כל דיבור ופעולה מסירים עוד כיסוי, אבל יכול להיות שיש עוד. אולי יש כיסויים כל כך עבים שיהיה דרושים הרבה שנים כדי שיעלמו.

מה שבטוח - ברגע שכל הלכלוכים יתמוססו, וזה יכול להיות בבת אחת כתוצאה מאיזה ארוע או לאט לאט - תפרוץ בבת אחת הנשמה הפנימית, שנחנקה כל כך הרבה זמן.

כל מחנך יכול לספר על תלמיד שחזר אליו אחרי הרבה שנים ואמר לו משהו בסגנון - 'אתה זוכר את השיחה ששוחחת איתי בישיבה התיכונית, כשבכלל לא רציתי לשמוע והיה נראה לך ששכחתי ממנה תוך רגע? עכשיו נפל לי האסימון'.

ועוד דבר: ככל שאת תזדהי יותר עם הדברים שאת אומרת, ככל שאת בהתנהגותך תראי שאת מאמינה בהם, כך הם ישפיעו יותר.

תמשיכו להציב בפני החניכים את האידיאל, תמשיכו להעביר פעולות ולהסביר את העניין, וגם - תתפללי לה' שדברים שיצאו מליבך יכנסו לליבותם.

בהצלחה רבה.