לא מסתדר עם ההורים

שלום וברכה!

אם אתה מחפש פתרון קסם - לא תמצא. לכן הדרך היא בסופו של דבר ע"י דיבור והקשבה הדדית, כאשר אתה הוא זה שיקשיב ראשון ותראה בהתנהגות שלך שאתה מכבד את ההורים שלך ומוכן להקשיב להם. בסופו של דבר אתה מחויב בכבודם.

אתה אומר שאתה ילד גדול ויודע מה טוב בשבילך ומה לא. יפה לך, אני לא יכול להגיד את זה גם בגילי. אמנם, בגילך חשבתי בדיוק כמוך, אך עם הגיל ועם הנסיון בחיים הבטחון הזה די התפוגג. נכון, שבגילך כאשר אתה בונה את האישיות שלך אתה חש שאתה גדול מספיק ומנוסה מספיק כדי לקחת הכרעות גדולות בחיים ולהחליט מה טוב ומה לא. זו תחושה טובה להתפתחות שלך, אך אם לא תרסן אותה עם ענווה לא תגיע רחוק. הרי אמרו חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם. למדנו שכדי ללמוד מכל אדם צריך לתת קרדיט לאותו אדם שיש לו מה לתת לך וגם ללמד אותך דבר או שניים. כדי להפנים את הדבר ובאמת ללכת ע"פ הדרכותיהם של חז"ל צריך ענווה והרבה.

תן קרדיט להוריך - הם ראו דבר או שניים בחייהם וגם נמצאים בעולם הזה קצת יותר ממך, לכן יש להם נסיון איך לחיות בעולם הזה קצת יותר גדול משלך. אולי תקשיב להם ותגלה שיש ממש בדבריהם לגבי העתיד שלך ולגבי הלימודים שלך. תן קרדיט לאבא שלך - הוא מחויב מהתורה לתת לך השכלה רחבה ולהעניק לך (גם ע"י שליחים) מקצוע. הוא מנסה למלא חובה זו בדרכים שלו.

אתה כותב שיחס כלפיך שונה מאשר היחס כלפי שאר האחים. אני מבין שאתה חש ועם תחושות קשה להתווכח. השאלה היא האם אובייקטיבית זה נכון?
אספר לך - יש לי שני בנים ובת בלי עין הרע. כל אחד מהבנים שלי משוכנע שאני מעניש יותר אותו ואוהב יותר את האח שלו, למרות שהם מודים שאני אוהב אותם מאד מאד, אך בכל זאת כל אחד חושב שאת האח אני אוהב יותר. זה מה שהם חשים, אך אובייקטיבית זה לא נכון. מה לעשות אבל כל ילד והאמת גם מבוגר רואה את הדברים יותר כשזה נוגע אליו ולא כאשר זה נוגע למישהו אחר. יתירה מזו יש להרבה אנשים תכונה מוזרה לראות את השלילי כשזה כלפיו ולא כשזה גם כלפי מישהו אחר ואז הוא מגמד את החיובי שבא כלפיו לעומת האחר. תחשוב האם התחושות שלך לא נפלו לפח הזה.

אמנם אני לא מכריע. הרי קורה בחיים שבאמת הורים מעדיפים מישהו על פני מישהו אחר בין האחים, במיוחד כאשר הילד לא עומד ברף הציפיות. ייתכן שזה המקרה שלך. אך תבדוק באופן כן ואמיתי עם עצמך האם זה באמת כך.

בקיצור אם אתה רוצה לפתור בעיות, עליך לעשות צעד ראשון ולהקשיב לאבא ואח"כ לבקש בזמן המתאים והטוב, ולא באמצע מריבה, להגיד לו על התחושות שלך ולגלות את הצד שלך. ברם, אסור לבוא כתוקף ומתלונן על אבא, כך לא תשיג כלום, אלא תבוא כמבקש עזרה מאבא, כמבקש להבין אותך ולעזור לך לחיות בשלום עם ההורים מצד אחד ועם עצמך והעולם שלך מצד שני. תציע שאתה מוכן לפשרות , "תוכניות עבודה" משותפות.

אם אתה רוצה פתרון - אתה חייב לדבר עם ההורים באופן שהראיתי לך וגם לאחר בירור אמיתי עם עצמך, כאשר אתה ניגש מתוך כבוד וענווה גדולה.

בברכה,

חיים בריסק