לא מסוגל להתאבל ולהצטער בשלושת השבועות ובתשעה באב

בס"ד

ראה נא כי כל הצרות שבאו על עם ישראל - באו בהקשר לחורבן הבית.

** חורבן הישוב היהודי בארץ ישראל.
** שיעבוד לעמים אחרים.
** יציאה מהארץ לגלות
** פיזור בין אומות שונות.
** ביטול הנבואה.
** ביטול האחדות בין חכמי התורה.
** ביזוי עם ישראל במקום כבוד.
** פרעות ורצח של קהילות או יחידים פה ושם.
** חולשה ופחדנות במקום גבורה.
** עניות ותלות בכספי אומות אחרות.

כל הדברים הללו קרו בעקבות וסמוך לחורבן בית המקדש. באופן פילאי היו הדברים יכולים לקרות אחרת.
היתה אפשרות שבית המקדש יחרב ולא תפסק הנבואה.
שעם ישראל יהיה בעל עוצמה כלכלית חזקה גם אחרי החורבן.
שהגבורה היהודית תהיה לשם דבר בגלות כמו בתקופת דוד ושלמה.
שלא יגרשו אותנו מהארץ בעקבות חורבן בית המקדש.
שלא ירצחו בנו בחורבן, בקוליסיאום ובאצטדאות. בפרעות ובשמדות. באינקווזציה ובשואה. אבל עם החורבן החל הטבח ההמוני והשיטתי בעם ישראל.

בקיצור לא אלאה אותך בדוגמאות על מה שקרה לנו עם החורבן. המציאות מראה שבנין בית המקדש במצבו הנכון מביא ברכה עד אין קץ. גם בטעם פירות הארץ. וכל שכן בכל הדברים האמורים לעיל.

לכן כשאנו חושבים על מה שהפסדנו בחורבן הבית ועל הצרות הקטנות של היום יום. אנו מבינים שכל ההפסד על החורבן כולל את כל הצרות הקטנות.

[שמעתי פעם משל כל כך מתאים לזה.]

מלך אחד כעס על בנו שהיה שולח ידו בגניבה ופעם אחת נשבע המלך לזרוק את בנו מהבית אם ישלח ידו ברכוש זרים. הבן שהרגיש בטוח בעצמו קשר קשר עם גנבים מומחים ופרץ יחד איתם לאוצר המלוכה.

שומרי המלך שהרגישו בגניבה. נעלו את שערי האוצר על הגנבים שפרצו לתוכו ולא ידעו שגם בן המלך נמצא עמיהם.
בבוקר כשהאיר היום - העירו את המלך משנתו וסיפרו לו על קבוצת הגנבים שנמצאת כלואה באוצר המלך.

חוצפה אדירה.
כעס המלך!!

[להוציא להורג את כולם!!]
ציווה המלך על חייליו הנאמנים.

כן המפקד - צעקו פיקודיו.

פתחו את שערי האוצר לגנבים שיצאו מבוישים ונכלמים ישר אל הגרדום. בסוף שורת הגנבים יצא מבויש עוד יותר בנו של המלך.

מה?!!? תמהו כל אנשי העיר שצפו במחזה.
בן המלך לעמוד התליה??
לא יתכן!!

התעוררה מהומה גדולה. גם המלכה לא הסכימה שבנה יתלה על עץ בכיכר העיר ואחר דין ודברים הוחלט שבן המלך יגורש מביתו ויסולק מארמון המלוכה.

כך נעשה. ובן המלך המפונק נזרק לרחובה של עיר, מקום קר ומתנכר.
כמה ימים וכמה לילות קרים הבהירו לבן המלך שהחיים קשים והוא החל ללקט אוכל בפחי אשפה כדי לא למות ברעב.
הוא חיפש בלויי סחבות על מנת להתכסות בלילות הקרים וחיפש כל לילה איזה מקום מחסה מהרוחות הקרות המנשבות עם בא החורף.

גם בבית המלוכה לא נרגעו הענינים. אשת המלך - המלכה לא יכולה היתה להשלים את העובדה שבנה האהוב מתגולל ברחובות כמו קבצן. והיא אוכלת מעדנים וישנה על מיטות פאר.

לאט לאט הצער אכל את כוחותיה והיא החלה להרזות וולהחלש מיום ליום. גם המלך לא רווה עונג מהמצב הביש הזה וגם הוא החל להיות זועף ועצבני וניהל את עניני הממלכה בחוסר ענין.

אוהב המלך ויועצו ראה את המתחולל והבין כמו כולם מה הגורם למצב הרע של המלכות. בשונה מכולם הוא החליט לעשות מעשה. ניגש אל המלך ואמר לו מלכנו. הרשה לי לחפש את בינך ולהחזירו לארמון. שנה שלימה שהוא מסתובב ברחובות הספיקה לו כעונש. הוסף לכך את העובדה שהוא נגרר אחרי אחרים והוא בודאי כבר חזר בתשובה ותגיע לבד למסקנה שאתה יכול כבר להחזירו לביתך.

המלך לא היה צריך יותר מידי שיכנועים על מנת להסכים את היועץ החכם ושלח אותו לחפש את בנו האהוב.

או אז יצא יועץ המלך לחפש את הבן האובד במקומות שבהם מתכנסים בדרך כלל הקבצנים, הרעבים וחסרי הבית.
עבר היועץ לבוש הסחבות מעיר לעיר עד שמצא את בן המלך ישן מתחת לגרם מדרגות. רועד מקור ומרעב. ומפחד שמא מישהו יבוא ויצעק עליו ויגרשינו.

בא היועץ החכם של המלך וישב ליד הבן האבוד וראה שהבן כל כך עסוק בצרותיו עד שלא הכירו כלל.

כאב היועץ על כך אבל הבין את המצב החמור שבו נמצא הבו. מצב שמסביר כמעט כל דבר בהתנהגותו של הבן.

ביקש היועץ מהבן האבוד להסכים כי יישן לידו בלילה מתחת לאותו גרם מדרגות והבן הסכים. בבוקר אומר היועץ לבוש סחבות לבן איך אוכל לשלם לך על הטובה שעשית לי. בקש ממני איזה בקשה ואתן לך.

[בקש את הבקשה הכי חשובה שלך!!
אני מקורב לבית המלך - לחש היועץ ברוב חשיבות.
בקש את הענין הכי גדול והכי חשוב שיש לך בחיים!!]

אימץ הבן את מוחו ואמר ליועץ: ראה אתה רואה שמאוד קר לי בחוץ ואני מתכסה בבלוי סחבות. אם תמצא לי איזה שמיכה שלמה - זה מאוד יעזור לי בלילות החורף הקרים הארוכים.

אפילו אם היא בלויה - אמ הבן - לא נורא המשיך הבן. העיקר שיהיה לי חם.

דמעות נקוו בעיני היועץ על הבקשה הכל כך מסכנה ואמר לו לבן: שאל משהו יותר גדול. אמרתי לך שאני מקור לבית המלך, שאל משהו גדול. אולי אוכל למלאו.

הוא ניסה בכל כוחו לעורר בלב הבן האובד את הגעגועים לבית הוריו. למקום בו הוא גדל את רוב שנותיו וימיו. אבל הבן השקוע בצרותיו חשב וחשב ואימץ את מוחו ולבסוף אמר ליועץ המלך:
אולי, אם אתה מקור לבית המלך, אולי תבקש מבעל הבית שירשה לי לישון בלילות הקרים מתחת למדרגות שלו. לפעמים הוא מגרש אותי מפה לגשם הדולף. וזה מאוד קר וקשה!!

החל היועץ לבכות ולא הצליח לעצור בעד דמעותיו.
מה קרה? שאל הבן האבוד.
האם בקשתי קשה מידי?

כשנרגע היועץ מבכיו שאל היועץ:
בקש לחזור לבית אביך.
בקש לחזור הביתה.
שם יש לך אוכל ומיטה ובית מלכים.
שם מחכים לך הורים אוהבים.
שם תמצא ידיך לכל המחסור שלך ושל אחרים.
ואתה מבקש שמיכה בלויה?!!??

והנמשל כל כך ברור!!
מה לנו לבקש עוד כיכר לחם עבשה כשאפשר להיות סמוכים על שולחן המלך שהוא במקרה גם אבא שלנו.


בהצלחה