שאלה
שלום לכבוד הרב
ברצוני לשאול: כיצד אני יכול להתאבל על חורבן ביית מלפני אלפי שנים. וזאת כאשר כאן והיום נחרבים בתים אחד אחרי השני?.מי בחרב ומי ברעב ומי בצער גדול.(וזה כולל את ביתי שלי).
אני איני יכול להתחבר בשום פנים ואופן ומאד צר לי על כך מכיוון שאני נחשב לאדם דתי...
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אני מבין שכבר שאלת את הרב שמואל אליהו שליט"א ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=29538
רק זאת אומר לך כי הלכות שלושת השבועות לא מתחילות ביז' בתמוז ונגמרות ב ט' באב. כי אם אתה מתייחס לזה כך אז ההרגשה שלך מאוד מוצדקת ונכונה.
אבל היהדות בנויה על צער ואבל על חורבן בית המקדש והיציאה לגלות [במשך כל השנה!!]
מי שמתאבל על ירושלים כל השנה יכול לחוש את הצער ואת האובדן ביתר שאת ובעוצמה גדולה בזמן שלושת השבועות.
**מי שקרע ולו פעם אחת את דש חולצתו כשהוא ראה את מקום נמקדש שממם לא יכול לשכוח חוייה אף פעם!!!
** מי שמשאיר חצי מטר לא מסוייד בפתח ביתו לא יכול לשכוח את צער החורבן ואובדן האחדות בעם ישראל.
** מי שבזמן שעורך סעודה לאורחים משאיר צלחת ריקה כזכר לחורבן זוכר ומתחבר לאבל הכללי של העם היהודי למשך כל השנה. כי הוא חי ,אוכל ונושם את זה.
**ועוד לא דיברתי על תיקון חצות......
רק מי שחיי את הצער יכול לשמוח בבניין ירושלים.
אני מעתיק לך את שירו של טהר לב על אותו סנדלר שחולם ומצטער ומתאבל אבל עושה ויוצר את אבן הפינה לבית המקדש.
*********************
בִּרְחוֹבֵנוּ הַצַּר
גָּר נַגָּר אֶחָד מוּזָר
הוּא יוֹשֵׁב בִּצְרִיפו
וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר.
אִישׁ אֵינוֹ בָּא לִקְנוֹת,
וְאֵין אִישׁ מְבַקֵּר,
וּשְׁנָתַיִם שֶׁהוּא
כְּבָר אֵינוֹ מְנָגָּר.
וְהוּא חֲלוֹם אֶחָד נוֹשֵׂא עוֹד בִּלְבָבו
לִבְנוֹת כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ שֶׁיָּבוֹא,
עַל כַּפָּיו אוֹתוֹ יָבִיא,
לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.
וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לו
כְּבָר שָׁנִים, חוֹלֵם הוּא, שֶׁיִּזְכֶּה לו,
עַל סוֹדוֹ שׁוֹמֵר וּמְחַכֶּה לו
מָתַי כְּבָר יַגִּיעַ הַיּוֹם.
בִּרְחוֹבֵנוּ הַצַּר
גָּר סַנְדְּלָר אֶחָד מוּזָר
הוּא יוֹשֵׁב בִּצְרִיפו
וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר.
מַדָּפָיו הָרֵיקִים
מְכֻסִּים בָּאָבָק
כְּבָר שְׁנָתַיִם מֻנָּח,
הַמַּרְצֵעַ בַּשַּׂק.
וְהוּא חוֹלֵם כִּי נַעֲלַיִם הוּא תּוֹפֵר,
בָּן עַל הָרִים יִנְווּ רַגְלֵי הַמְּבַשֵּׂר.
עַל כַּפָּיו אוֹתָן יָבִיא,
לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.
וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לו...
בִּירוּשָׁלַיִם יֶשְׁנו
אִישׁ, לְגַמְרֵי לֹא צָעִיר,
שֶׁבָּנָה הַרְבֵּה בָּתִּים
בְּכָל פִּנּוֹת הָעִיר.
הוּא מַכִּיר כָּל סִמְטָה,
כָּל רְחוֹב וּשְׁכוּנָה,
הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעִיר
כְּבָר שִׁבְעִים שָׁנָה.
וְהוּא חוֹלֵם כִּי, כְּמוֹ שֶׁאֶת הָעִיר בָּנָה,
יָנִיחַ לַמִּקְדָּשׁ אֶת אֶבֶן-הַפִּנָּה.
עַל כַּפָּיו אוֹתָהּ יָבִיא
לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.
"
בברכה,
עוזיאל
.