שאלה
אני בת 17, נולדתי במשפחה דתית, ובכיתה ח' התחלתי להתחזק עוד ועוד ומאוד אהבתי את הקב"ה..
עם הזמן, התחלתי לראות הרבה מאוד דברים שלא הסכמתי איתם ביהדות, ואף פגעו בי עמקות והתחלתי להתרחק. הגעתי למצב של אי ודאות אם יש לעולם בורא בכלל. יום אחד הייתי חולה והלכתי לאיזו הרצאה של רב אחד, הרב דיבר הרבה על עונשים, גהינום ועולם הבא. מאז אני לא מסוגלת לחיות. אני מרגישה שאם יש אלוקים, הוא שונא אותי על זה שעזבתי. אני כל היום בדיכאון, אני מסתכלת על העולם ורואה אותו בשחור, הכל נראה לי עצוב. מצב אחד אני מפחדת כל כך מהמוות, ומצד שני, שאומרים שיש המשך לחיי נצח, גם המצב הזה נראה לי מייאש ומפחיד, בחיים לא חשבתי שחיי אלמוות הם טובים. הלב שלי כל כך כואב, אני מרגישה כל כך רע.
יש לי מחשבות אובדניות כל הזמן, אני בוכה על ההורים שלי כל הזמן איך יצאה להם בת כמוני, הכל נראה לי מוזר. אני מרגישה שאלוקים בודד וזה גורם לי כאב, אני מרגישה שאלוקים רע, ורק מעצם המחשבה הזאת אני מזדעזעת ממה שיכול לקרות לי.. אני לא מסוגלת להמשיך לחיות ככה. אני מרגישה שאני משתגעת. אני חיה בפחד אין סופי מהכל. אני כל כך סובלת, בבקשה תעזור לי, אני לא מסוגלת יותר. מה אני צריכה לעשות?
תשובה
שלום וטוב.
האמונה אינה צריכה להיות מבוססת על פחד ואימה. הקב"ה הוא טוב ואוהב אותנו, וגומל לנו טוב על מעשינו הטובים.
ברם, נראה שהסבך הנפשי שאת מתארת אינו קשור רק לתפישה כלשהי של אמונה. "דאגה בלב איש - ישיחנה". את חייבת לחלוק את תחושותיך עם אנשים אחרים: הוריך, או יועצת בית הספר וכו'. הם יוכלו לפרק את תחושותיך, אחת לאחת, ולעזור לך להתמודד עמהן. אולי זה נראה לך כרגע מאוד מביך, אבל אחרי השנייה הראשונה של השיחה תרגישי הרבה יותר טוב.
חזקי ואמצי.