לא לוקח לו כלום לעשות לי טוב- אז למה יש רע בעולם?

בס"ד

שלום וברכה!
מבין השורות אני מרגישה בעיקר כאב וקושי- שקשה להכיל אותם... כאב וקושי שקצת מעכבים את החיות, את השמחה, את הרצון את הכוחות. כאב וקושי, שדורשים התייחסות וחשיבה מחודשת.

כאב וקושי שזועקים מבפנים: אני לא יודעת מה רוצים ממני בעולם הזה! אומרים לי - שגם אם אנחנו לא רואים עכשיו את הטוב. בסוף הכל לטובה, אבל -
ת´כלס,אני קמה עכשיו בבקר, שומעת על אנשים הרוגים בתאונות דרכים, יתומים ואלמנות שנשארו מהמטוס ברומניה, שנאה תהומית של מחבלים, זוהמה וליכלוך נורא בעולם.
עומדת מול ריבונו של עולם, וזועקת- אבא אני יודעת שבראת עולם! ברור לי שכל מה שאתה עושה- הכל לטובה, אבל למה כל הרוע הזה מסביב?????????
איך אפשר להמשיך כשהעולם הזה נראה כ"כ רע??????
איך אפשר כך - כשאנשים כ"כ סובלים פה למטה!!!!
אנחנו שומעים על אבא שרוצח את שלושת ילדיו בלי להניד עפעף.
רואים נשים מוכות וילדים מסכנים, סמים, אנשים חולים.
מחלות נפשיות בלי סוף.
לא מעניין אותי כל הסטיקרים של "תן חיוך הכל לטובה"!- איזה חיוך ועל איזה טובה?!
בואי נגיד, שיש זמנים שהשאלה הזאת הייתה הרבה יותר חריפה!
היום עוד מילא, יש מדינה צבא, ביטחון כלכלה- פחות או יותר חיים פה על האדמה.
נחזור כמה עשרות שנים אחורה- לתקופה של פרעות, של שואה נוראה! בזמנים בהם עבדי ה´ נשרפו חיים בגזים
ימים בהם אלפים נשרפו כמחי יד, ילדים וזקנים חולים רעבו ,-לא ללחם, אלא לקליפות של תפוחי אדמה- ומה אז?
נראה לי היום עוד איכשהו אנחנו נמצאים במצב טוב פחות או יותר!

אפשר לומר שנגעת באחת מהשאלות הגדולות של האמונה.
השאלה שלך מעמיקה בדרך הנהגתו של הקב"ה את העולם.
נגעת בכמה נקודות בשאלה:
1) למה יש רוע בעולם- אם הקב"ה כל יכול?
2) מבינה בשכל אך לא מרגישה.. מה אפשר לעשות?

אנסה להתייחס אל השאלה הראשונה:
יש בורא לעולם- בורא את הטוב וגם את הרע- אך צריך לזכור שהרע הוא [רע בעיניים שלנו].
ובהנהגתו של הקב"ה - לא רע באמת. אך את זה, שזה טוב ולא רע- נוכל לראות רק באחרית הימים! לא היום!

יש סיפור ידוע על נחום איש גם זו- כן, אותו סיפור מ"כה עשו חכמינו"- ששמענו אותו לא יודעת כמה פעמים מהגננת,
אני מרגישה שניתן ללמוד ממנו מסר אדיר לחיים.
זהו סיפור שבא להראות לנו- כמה אנחנו רחוקים מלהבין את דרך הנהגתו של הקב"ה בעולם. כמה אנחנו קטנים, לא בשביל לייאש אותנו חלילה! ממש לא !
אלא בשביל לשים אותנו רגע במקום ולומר לנו- יש מנהיג לעולם! יש בורא והוא מנהל את עולמו [בחסד וברחמים]- ואם אנחנו לא מבינים את זה, זה לא בגלל שיש שבאמת העולם כ"כ רע חלילה - אלא זה בגלל שאנחנו קטנים, ולא מסוגלים לראות את המציאות באמת, אנחנו רואים את העולם-בראיה המצומצמת, הקטנה שלנו!

אני מביאה פה שוב את הסיפור...
"פעם אחת רצו לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: ´מי ילך? נחום איש גמזו, שמלומד הוא בנסים´.
שלחו בידו סל מלא באבנים טובות ומרגליות.
הלך וישב במלון אחד.
בלילה קמו אנשים מהדירה ולקחו את תוכן הסל ומילאו אותו בעפר.
כאשר הגיע לשם פתח את הסל וראה שהוא מלא עפר.
עמד המלך להרוג את כולם ואמר: ´היהודים צוחקים עלי´.
אמר (נחום): ´גם זו לטובה´.
בא אליהו ונדמה כאחד מהם. אמר לו:
´אולי הוא עפר מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר זורקים אותו על האויבים הוא הופך לחיצים, כמו שכתוב (ישעיהו מא): יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו?´.
הייתה מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש. ניסו את העפר וכבשו אותה.
עלו לבית הגנזים ומילאו את הסל שלו אבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד רב"

"הכל לטובה"- נשמע באמת כסיסמא אחת גדולה! זה כאילו להתעלם מהמציאות, מהרע שיש בעולם- לקבור את הראש באדמה כמו בת יענה ולא להסתכל מסביב.
אך נחום איש גם זו- לא ראה את זה כסיסמא, הייתה לא הסתכלות מיוחדת על החיים- דווקא מהיותו איש גדול
ומהיותו מאמין שהקב"ה בורא העולם- הכל עושה לטובה!!!
נחום איש גם זו מלמד אותנו- שאנחנו קטנים, כ"כ קטנים- מעצם זה שאנו ברואים, ובראייתנו זו, לא מסוגלים לראות את דרך הנהגתו האמיתית והטובה של בורא העולם.

זה מזכיר לי שפעם אחת, כשטיילתי עם אחי, ילד קטן בן 6,הוא שאל שאלה: "איך יכול להיות שאין לקב"ה התחלה, שלא נולד משום דבר?!" שאלה שלנו, עצמנו היא מורכבת, ובפרט לילד קטן שמנסה להבין בשיכלו הפשוט..
קשה להסביר - כי בעיקר קשה להבין!
אמרתי לו- האם בובה שאתה יוצר מפלסטלינה- חייבת לדעת ללכת כי גם אתה יודע ללכת?!
והוא ידע לומר לי שברור שלא!, זה שיצרתי בובה לא מחייבת אותה להיות עם כל היכולות שיש לי.
זהו משל, לגמרי משלי, להבדיל מיליוני הבדלות!
אך ניתן דרכו לקבל מושג קטנטן בכך שהקב"ה הוא הבורא- ומעצם היותנו נבראים אנחנו לא יכולים לקלוט את כל הנהגתו ודרכו בעולם- לא נבראנו עם היכולות לכך!
ואת זה גם ניתן ללמוד מנחום איש גם זו- שראה שקורים לו דברים "רעים" לכאורה, אך ידע שהם רק נראים לו כ"רעים" כי הוא לא יכול להבין ברגעים אלו את הטוב האמיתי שבכך- אך הוא מאמין!! הוא מאמין שהכול ה´ עושה לטובה – גם אם הוא לא מסוגל לראות את זה!
הסיפור גם נותן לנו הצצה קטנה על דרכו של ה´ ית´ בהנהגת העולם- איך שבסוף הכול באמת היה לטובה!
אני חושבת שנקודת המפתח היא להבין שאנחנו קטנים ובגלל זה רואים רק חלק מהמהלך ולא את הכול!
ובאמת לא מסוגלים להבין הכול.
יש משל נוסף על שלושה עיוורים שהיו ליד פיל- וניסו להבין מה יש לידם- אחד הרגיש את הרגל וצעק" יש פה עמוד חשמל"
השני הרגיש את החדק- ונבהל כ"כ! הוא היה בטוח שנגע בנחש... השלישי מישש את הזנב וקבע כי אחז בחבל.
אנחנו כמו עיוורים בעולם הזה, - חלק קטנטן מתוך מהלך שלם- מצליחים לראות רק חלקיקים.

ועל כך אמר החכם (בספר הכוזרי)
כששאלו אותו אם הוא יודע את מהות האל,
השיב: "אילו ידעתיו הייתיו"- כלומר, אנו קטנים מכדי להבין את סוד הבורא ומחשבותיו, "איש בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת"..
אז אמרת שקל להבין את זה בשכל- לי נראה שקשה מאד להבין את זה בשכל- השכל שלנו כ"כ קטן לעומת ההבנה הזו.

אחרי שניסינו טיפה לטעום מההבנה השכלית- ננסה לחבר את זה לרגש- להרגשה התמימה, פשוטה -שיש בעולם דברים קשים כואבים, שקשה לנו להכילם ועוד יותר – הם לעיתים מקשים עלינו לראות את הטוב ולחיות בשמחה.

יש לנו מנגנון פנימי מדהים - של כוח ראיית הטוב! מנגנון נפלא שניתן לנו ברוב חסדיו.
לפעמים צריך לזכור להפעיל אותו, זהו מנגנון שנותן לנו לראות אור בעולם.- ומוציא ממנו כוחות של טוב, של התקדמות, של חיים ושמחה!

אני מתכוונת לכוח המיוחד שיש לנו לראות את הטוב בכל דבר ומתוך כך להתמלא בשמחה.

ניתן דוגמא קטנה, לפני שבוע טיילתי עם חברות ביער עמינדב- שבתוך חצי שעה הפך להיות שריפה ענקית של כ1000 דונם!!!
אנחנו נתקענו בפנים, בתוך היער- עם הוראה של המשטרה ומכבי האש לא לזוז (כי אין לאן...). ראינו להבות ענקיות מתקרבות אלינו, חוסמות את כל הדרכים החוצה!
- ממש תחושה של חוסר אונים- היינו בטוחות שעוד שניה האש עלינו ואנחנו פשוט נשרפות!

ברגע שנחלצנו משם רועדות מרוב פחד ובהלה- יכולנו לומר שתי אמירות שונות לגמרי:
א. בורא עולם! בשביל מה עשית לנו את זה?!!! כמעט נשרפנו, הרגשנו את המוות ממש לידינו- בשביל מה להבהיל אותנו כך?

ב. אך אפשר לומר אמירה אחרת לחלוטין!!!- ה´ תודה!!!! תודה שהצלת אותנו, יכולנו להישרף בשניות, הייתה אש מטורפת עם רוח שהגבירה אותה במהירות בלתי נתפסת , השוטרים ומכבי האש הגיעו ממש באיחור.. ובכל זאת ניצלנו- שלמות ובריאות בלי כוויה אחת!!!
איזה נס- תודה!

בכוונה הבאתי דוגמא פשוטה מאד ולא קשה במיוחד! רק כדי להמחיש שתי צורות ראיה על המציאות שממש משנות את כל התמונה.
(הערת סוגריים: לא שאי אפשר לשאול את השאלה הראשונה! ההפך צריך וחייבים לשאול- לא "בטרוניה" אלא – יותר בשביל להבין מה הקב"ה רוצה ממני.)
ואת הראיה השניה-
חייבים לראות!- זוהי ראיה שבאה מהמנגנון הבריא והטהור שיש לנו כדי להמשיך לחיות ולהתמלא בכוחות מתוך שמחה.

נכון יש אסונות קשים בעולם! וסבל שקשה מאד להכילו, אך ה´ יתברך ברוב חסדו נתן את המנגנון הנפלא הזה והכוח לראות את הטוב. ואנחנו - תפקידנו לזכור להשתמש בו- ולא ליפול!
אנחנו מכירים אנשים מדהימים שזכרו להפעיל את המנגנון הזה - גם כשנדמה שאין סיכוי והחיים כבר לא שווים..
הדוגמא שהכי קופצת לי בראש עכשיו זה דוד חטואל- אדם נפלא שקם למרות האסון הכבד מאד שנפל עליו, מצא נקודות אור בחיים והמשיך הלאה למרות כל הכאב.
עוד דוגמא- לימור הר מלך.
(תחפשי עליהם קצת באינטרנט...)
ועוד מיני רבים שניתן ללמוד מהם, ומדרך התמודדותם- שללא הראיה של הטוב בעולם, והאמונה, היו חלילה יכולים רק ליפול.

ועוד הערה חשובה- לפעמים, יש מחסומים בנפש, בפנים שקצת מקשים עלינו לראות נקודת אור באפלה- ואז צריך קצת עזרה מבחוץ. עזרה- שתעזור להסיט את החושך, ותצליח למצוא בחיים הרבה נקודות אור ושמחה.
( "אנשים מבחוץ"- אני מתכוונת, לאנשי מקצוע שיש להם יותר כלים לעזור לנפש מבפנים.)
מחכה בשמחה, שתחזרי אלי למייל וננסה למצוא ביחד דרכים למצוא נקודות של אור ושמחה.
שבוע מבורך!
נחמה
nehamonet@gmail.com