שאלה
היי.
אני נער תיכון שלומד בישיבה תיכונית טובה ועברתי מסלול חיים (עד עכשיו) נורמלי לנער דתי-לאומי.
לאחרונה התחילו לי הרהורי כפירה רבים. בהתחלה זה הציק לי קצת בתפילות (היה לי קשה להתפלל כשאני מרגיש שאני מתפלל לשום דבר) ואט-אט ההרהורים מתגברים. ברור לי שחסר לי לימוד תורה שהיה לי בשנת הלימודים, אך עכשיו אין מה לעשות בכלל בתקופת בין-הזמנים. החופש שלי עמוס מאוד וסובב כמו כולם סביב הדרכה ועבודה ואני לא מוצא זמן ללמוד תורה. אם זאת, אני מקפיד להתפלל כל יום (לפעמים במניין) 2-3 תפילות.
כמו שפירטתי קודם ההרהורים הם בעיקר על מהות האלוקות והשאלה אם קיים דבר כזה ומכאן גם אמיתות התורה (מבחינה אמונית, לא הסטורית), סגולת עמ"י וכו'.
אשמח אם תתן לי קצת טיפים איך להתחזק.
נ.ב. סיימתי את הישיבה ושנה הבאה אני לא מתכנן מסגרת תורנית משמעותית.
בבניין ירושלים ננוחם, תודה רבה.
תשובה
לשואל שלום רב.
א. לא צריך להבהל. רבים עוברים את מה שאתה עובר. זה טבעי שמתעוררות שאלות באמונה, ובד"כ זה מעיד על נפש כנה וישרה, שאינה מסתפקת בהרגל ושואלת וחוקרת, ומה שצריך לעשות זה פשוט לברר ולחקור.
ב. מה שצריך לעשות זה לשאול את השאלות ולחפש תשובות. צריך ללמוד ספרי אמונה, צריך ללכת לשיעורים, צריך לשאול רבנים. כיון שכפי שאמרתי, השאלות האלה אינן חדשות. הן נשאלו לאורך הדורות שוב ושוב, ויש תשובות. צריך פשוט לשאול, ללמוד, ולחפש את התשובה המתאימה לך ביותר.
ג. לכן, אם זה אפשרי, אולי כדאי לשקול מחדש את ההחלטה מה לעשות שנה הבאה. דווקא בגלל שיש לך התלבטויות ושאלות, אולי כדאי בכל זאת לחפש מסגרת תורנית משמעותית, שבה תוכל ביתר קלות למצוא תשובות.
ד. מה שהכי חשוב זה לא להתייאש מתפילה. דווקא עכשיו, חשוב יותר להתאמץ ולהתפלל.
בתפילה לא תמיד אנו מרגישים תשובה מיידית, אבל עצם השיחה עם אבא מנחמת. גם אם אבא לא עונה ולא מקבל, עצם היכולת לדבר איתו ועצם הקירבה אליו, נותנת עוז לנשמה. כשמבינים את זה ומפנימים,, אם מתפללים באמת מכל הלב, מרגישים שהתפילה נשמעה ואבא איתנו, גם אם לא נענה. לכן חשוב ללמוד על התפילה, להתפלל, ובעיקר להוסיף תפילה אישית, שיחה אישית עם אבא.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם