שאלה
שלום הרב,
שאלה שמטרידה אותי:
למה אם אני ממש כועסת על משהו\מישהו קשה לי לדבר עם בעלי??
זה משגע אותי.אני מרגישה כזה מחסום ענק כשאני כועסת וכביכול אני משליכה את זה עליו.
בעלי רוצה שאחלוק איתו בדיוק על מה אני כועסת ומה קרה?אבל אני נוטה להסתגר ולא לרצות לדבר-כאלו שהוא אשם, והוא נעלב ממני ומסתגר גם כן.
מה הסבה לכך שכל פעם שאני כועסת אני נחסמת?
אני ממש לא רוצה להיות כזאת.. אך זה כאילו בלתי נמנע.
תודה רבה!!
תשובה
שלום
זה קורה לכולנו, כך ד´ ברא את נפש האדם.
לכן צריך למשול ברוחנו, דהיינו לדעת כיצד להעביר את הרגש שלנו דרך המסננת השכלית. השכל מברר ומנתח עבורנו מדוע אנו עושים דברים, והאם כדאי להמשיך בכך.
התרגשת בעבודה מכך שפגעו בך, בדרך הביתה חישבי על הרגש שלך, נתחי מה מרגיז אותך, ועל מי בדיוק את כועסת. אל תדחיקי את הרגש, אך הביני אותו. תני לעצמך להיות בצער ובהתרגשות, אך כל העת גם מישלי בכך והביני שזה רגש, והוא ממוקד.
כשתגיעי הביתה לפני הכניסה בדלת עצרי, חישבי לחצי דקה כמה קשה לך, וכמה את רוצה לשלוט ברגש אך גם לא לדכא אותו.
בשיחה עם בעלך שתפי אותו בכאב שלך, ובכך שחשוב לך שהוא יקשיב וינחם ולא ינסה לפתור את הבעיה. לפעמים הכעס על השני הוא בשל חוסר הנכונות שלו להקשיב לכאב שלנו, גם אם זה מרצון טוב.
זו עבודת השם לדעת למשול ברוחנו, וזה דומה לניהול עיר שלימה בחכמה, תוך מתן מקום לכל חלקי האישיות - הרגש, השכל, הגוף וכו´. התיחסי לכך באותה אוירת קודש כמו לפני תפילה.
כל טוב