כמה שאלות באמונה ועוד

שלום רב לך!
קודם כל, אין דבר כזה "שאלה בעייתית"! כל שאלה הינה לגיטימית, ויפה לראות אנשים המקיימים מצוות מתוך בירור האמת, ולא "מצוות אנשים מלומדה"! הרמב"ם, בהתייחסו למצוות "אנכי ה´ א-להיך", פוסק כי יש מצווה לידע שיש ה´ בעולם, ולשם זה יש לחקור! כך גם כתוב ב"עלינו לשבח" שבסוף כל תפילה: "וידעת היום" – ידיעה ממש, כזו המגיעה ע"י חקירה, ורק אח"כ "והשבות אל לבבך" – אמונה תמימה!
ההסבר ששמעתי לצורך בשני סוגי האמונה (ואני יודע כי האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אך לצערי הרב איני זוכר מי כתב זאת) הוא שמצד אחד כאשר מאמינים בתמימות בלבד, ישנו סיכוי שחס ושלום תדעך האמונה יום אחד, כשנתחיל לחשוב. מצד שני, השכל, בעצם מהותו, מוגבל וספקני, ולכן הבנה שכלית בלבד תוביל, בסופו של דבר, לכפירה. לכן אדם חייב קודם לברר כמיטב יכולתו בעזרת השכל, ואח"כ לצרף לכך את האמונה התמימה, ואז הוא מוגן...

לפני שאני מתחיל לענות על שאלותייך (המנוסחות בצורה נפלאה...), עלי לציין כי כל שאלה הינה עניין בפני עצמו, ולכן התשובה תהיה ארוכה. כדי לא להעיק יותר מדי, אחלק גם את תשובתי באותם סעיפים.
אני מזהיר מראש, כי בגלל שהעניין "כבד", ואני רוצה לנסות, בע"ה "לסגור" כמה שיותר פינות (וברור לי שלא ניתן לענות על הכל, בלא שתיווצרנה שאלות נוספות, ואשמח לתגובות, כדי שאוכל להמשיך ולענות), התשובה הראשונה תהיה ארוכה מאוד, ותצריך מעט סבלנות, אבל אקווה שאצליח לכתוב בצורה זורמת ככל האפשר, בס"ד.

1. אכן, לא המצאת את הגלגל, אך אין זה אומר כי השאלה פסולה. שאלה זו כ"כ לגיטימית, שכבר רבי יהודה הלוי, בספר הכוזרי, עוסק בה בהרחבה, וננסה, בע"ה, להסביר חלק מדבריו.
לעניות דעתי, השאלה שלך מנוסחת בצורה יפה, אבל יוצאת מתוך נקודת הנחה מוטעית. את שואלת איך ניתן להאמין במאה אחוז שהדת שלנו היא הנכונה בלי להסתכל באחרות, ואני טוען, בעקבות ספר הכוזרי, כי אפשר להבין שהאמונה שלנו היא הנכונה במאה אחוז דווקא מתוך הסתכלות בדתות האחרות!!!
היהדות לא נסמכת סתם על מציאותו של בורא עולם. במציאות זו מודים גם הפילוסופים של יוון, גם הנוצרים וגם המוסלמים. אנו נסמכים על הקשר של בורא עולם אלינו דווקא, וזה בעצם יסוד ההסבר. אני יכול, באמצעים לוגים די פשוטים, להוכיח לכל בר דעת כי קיים בורא לעולם. כל אדם שיביט בעיניים פקוחות, עם אמת פנימית, ולא סתם עם רצון להתנצח, על העולם המורכב כל כך, על חוקי הפיסיקה והכימיה, יבין ש"יש אדון לבירה", כמאמר חז"ל, שמנהיג ומסדר הכל, בדיוק כמו שכל בר דעת יבין שלא יכול להיות שהמחשב נוצר מעצמו, כתוצאה מהתחברות של גושי מתכת אחד לשני... אך מה הקשר של הבורא לעולם? אולי, כפי שטוענים הפילוסופים, לא מעניין אותו מה קורה בעולמינו, כי הוא גדול מדי בשביל זה?! ואולי באמת כבר הגיע המשיח (חס ושלום)? ואיך נדע שמוחמד אכן היה נביא שקר?
כאן ההבדל הגדול בין אמונתינו לבין השאר, ואפרט.
נתחיל בשאלה. אני יודע שהשאלה מטרידה בהתחלה, אבל אני סבור שאם תקראי את השורות הבאות, תביני שזה לא נובע מתוך זלזול, אלא דווקא מתוך הרכה רבה, ולכן אני מבקש שתמשיכי לקרוא, למרות השאלה המקוממת: איזו הוכחה יש לנו כיום לכך שהשואה אכן התקיימה? הרי היסטוריונים רבים מנסים לטעון היום כי לא היו דברים מעולם! אז נכון, יש לנו אתרים, סרטים ותמונות, אך אם ראית את הסרט "מלחמת הכוכבים", "עולם המים", ועוד (ואני יודע שעדיף בלי טלוויזיה, אבל בעוונותי הרבים אני רואה, אם כי לעיתים רחוקות, ואם כן, לפחות אשתמש בזה למשהו חיובי...), את אמורה לדעת שלא כל מה שיש לגביו סרטים אכן קיים. לגבי קיום האתרים, את מוזמנת לבקר בדיסנילנד... אז איך בכל זאת? מעדויות של ניצולי השואה!!! ואולי זו קנוניה שלהם רק כדי שיוכלו לקבל כספים מגרמניה?
התשובה לכך היא, שכאשר כל-כך הרבה אנשים, מכל קצוות אירופה, בלי שמכירים אחד את השני, מספרים סיפורים מסמרי שיער, בעלי דמיון מצמרר אחד לשני, וממשיכים לספר זאת לבניהם גם לאחר שקבלו את כספי הפיצויים (שמגיעים להם בזכות, למרות שאין בכך לפצות על הסבל שסבלו, ולו גם במעט), ככל הנראה יש דברים בגו. אם אדם אחד בלבד היה מספר סיפורים מזוויעים כל כך לבנו, ובנו לא היה יודע שזה אמת, סביר להניח שהיה מאשפז את אביו בעקבות פראנויה... ומה תהיה ההוכחה שלנו בעוד 50 שנה, כשלא יהיו עוד ניצולי-שואה? כדי לענות על השאלה הזו, קבעו מנהיגי המדינה, לפני עשרות שנים, את יום השואה! ביום זה, הניצולים מספרים לבניהם, ובעתיד אותם ילדים יספרו לבניהם, וכך, לנצח, בע"ה, תשתמר העדות!
כך בדיוק המצב לגבי ליל הסדר, וחג מתן תורה! אנו לא מחפשים "עדויות ארכיאולוגיות", משום שכאלה ניתן לסתור! רוב ההמצאים הארכיאולוגיים מפורשים בהתאם לאמונתו ונטיית לבו של הארכיאולוג, ואפילו התיארוך בעייתי לעיתים! אני יודע שרבים יחלקו עלי בנקודה זו, אך כמי שלמד את הנושא באוניברסיטה, אני יודע שהדברים לא מדוייקים כפי שרוצים הארכיאולוגים לטעון. כהוכחה ליציאת מצריים, על כל הנסים המדהימים שקרו שם, כולל עשרת המכות וקריעת ים-סוף, שהוכיחו קבל עם ועולם שהקב"ה שולט בעולם מצד אחד וקשור אלינו בקשר הדוק מצד שני, אני רוצה להביא, ברשותך, את ליל הסדר! אם הייתי מנסה לטעון שהעברתי אותך שבוע שעבר דרך האוקייאנוס האטלנטי ביבשה, והרגתי בדרך את כל האמריקאים (מצרים הייתה המעצמה הגדולה בעולם העתיק), ובגלל זה אני רוצה שפעם בשנה, במשך שבוע, תאכלי בסקוויטים, סביר להניח שבמקרה הטוב תסתכלי עליי ברחמים, ובמקרה הגרוע יותר תרימי טלפון לפסיכולוג או פסיכיאטר... כאשר הנוצרים מנסים להוכיח את אמיתות הדת שלהם, הם טוענים כי יש"ו היה בנו של הא-ל, והמשיח, אבל ההוכחה היחידה שלהם לכך היא עצם העובדה שיש"ו עצמו אמר זאת. כך גם המוסלמים, שטוענים כי מוחמד היה רועה צאן עני (מוכר מאיפשהו?), והמלאך התגלה אליו במערה, ונתן לו מגילה ביד, תוך שהוא מלמד אותו לקרוא (עד אז, לפי טענת האיסלאם, מומחד היה אנאלפאבית). הם טוענים שלא היה שם איש מלבד מוחמד, וצריך להאמין לו,. דבר זה מזכיר סיפור על סזוג חסידים, המתווכחים איזה רבי יותר גדול. חסיד א´ טוען כי רבו צם באופן קבוע בימים שני וחמישי, חסיד שני טוען שזה מעט, שהרי רבו צם מיום ראשון ועד ערב שבת, ואילו החסיד השלישי מביט עליהם בזלזול: "זה כלום! הרי הרבי שלי הופך כל לילה לא-ליהו הנביא!" "ומהיכן אתה יודע זאת?" שאלו החסידים האחרים. "הוא עצמו אמר לי!" עונה החסיד בלהט. "ואולי הוא משקר?" מתעקשים האחרים. על כך עונה החסיד בתדהמה: "נראה לכם שאדם שכל לילה הופך לא-ליהו הנביא מסוגל לשקר?!"... על דברים מסוג זה כבר נאמר בפי העם "אשרי המאמין"...
אנו, לעומת זאת, פועלים אחרת. אצלנו אומר משה רבנו לעם ישראל "האותות אשר ראו עיניך", "היום הזה יצאתם ממצרים", ועוד! הכל בגוף ראשון! הרי אם דור המדבר לא היה רואה את האותות האלה בעצמו, לא היה מאמין למשה! ואם מישהו היה מספיק טיפש להאמין אע"פ שלא ראה בעיניו, והיה מספר בביתו שעבר ביום ביבשה, איך היו בני משפחתו מגיבים?! וגם אם נטען ש"הכל נשאר במשפחה", והם יאמינו לו, איך יגיבו ילדי השכנים כשישמעו על חברם המוזר, המספר כי אביו יצא ממצרים? ואותו סיפור בדיוק היה עם מתן תורה: "חיים כולכם היום"!
שאלה פשוטה שצריכה להשאל, לעניות דעתי, היא האם השנה נחגוג את פסח בע"ה? מדוע? משום ששנה שעברה חגגנו... ושנה שעברה ספרנו ביציאת מצרים, משום שכך עשו אבותינו לפנינו... עד מתי? אם נלך אחורה, חייבת להיות נקודת זמן בה חגגו את ליל הסדר בפעם הראשונה, ובה האב הראשון אמר לבנו "אני עצמי יצאתי ממצרים, ולי נעשו כל האותות והמופתים", האם אותו אב היה חולה נפש או הוזה? אני חושב שעניתי על כך בהשוואה מול הנצרות והאיסלאם. אם הוא היה הוזה, זה לא היה עובר, משום שבניו היו מגיעים לביה"ס, מספרים את הסיפור, ומנודים באופן מיידי מהחברה כילדים הוזים, בעלי דמיון מפותח, אלא אם כן החברים האחרים שמעו גם הם את אבותיהם מספרים את אותו ספור בדיוק, על כל פרטיו! וכך עובר הדבר מדור לדור!!!

אני יודע שהארכתי מאוד, ומתנצל על כך, אבל לא הצלחתי לקצר. אני מקווה ששרדת עד כאן...

ועכשיו לשאלה הבאה.
2. נכון הוא שלכל אדם יש את ייעודו בחיים, אבל לא תמיד אסור לקנא! אם אני מקנא במישהו, למשל, על כך שהוא לומד תורה יותר ממני, על כך אומרת הגמרא כי "קנאת סופרים תרבה חכמה"! עם זאת, אני יכול "לקנא", בצורה האמורה, באדם שתכונותיו, לפחות באותו נושא, שוות לשלי, ובכל זאת הוא עושה יותר, אך לא באדם בעל תכונות שלכאורה נעלות משלי. מדוע? כי התכונות שלו מתאימות לו כשם שתכונותי מתאימות לי! בלעם הרשע קבל נבואה באותה מידה כמו משה רבנו, שהרי כתוב בתורה "לא קם בישראל כמשה עוד", ומפרשת הגמרא "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו (=מיהו)? בלעם". האם בגלל זה הוה היה יותר צדיק ממך? אם אדם נברא פחות חכם, או עם פחות נטייה רוחנית, אין זה אומר, חס ושלום, שייעודו פחות, אלא שיש לו תפקיד אחר! אולי החכם שאני רואה קבל את חכמתו רק כי אין הוא מסוגל, מבחינה נפשית, לעמול קשה כמוני כדי להגיע לאותן תוצאות? והרי עצם העמל הוא החשוב לקב"ה! כשעני מקריב קרבן בביה"מ, הוא מקריב קרבן עוף, ושורפים גם את הנוצות, והתורה אומרת כי זה "ריח ניחוח לה´ ". שואלים חז"ל, והרי שריפת הנוצות היא סירחון נוראי?! אלא שלעני קשה להביא עת העוף, והוא מקריב מעצמו הרבה יותר מאשר העשיר, שתורם כבש בלי שום בעיה, ולכן זהו "ריח ניחוח"!
יותר מכך, אני חושב שזה היה רבי נחמן מברסלב, שאמר שאם אני רואה מישהו חוטא יותר ממני, אני צריך להבין שככל הנראה הוא ברמה רוחנית, לפחות פוטנציאלית, יותר גבוהה ממני, כי אם הקב"ה העמיד אותו בנסיונות קשים, הוא, הבורא, יודע שאותו אדם יכול לעמוד בהם, שהרי חז"ל קובעים כי "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו"! אם אחרים לא הועמדו בנסיון זה (טפשות, למשל, או יצר לגנוב, לרצוח וכו´), זה רק בגלל שהם עדיין לא הגיעו לרמה בה הם מסוגלים להתמודד עם הנסיון! אם כך, ה"חסרונות" שלך, מעידים על גדלות רוחנית פוטנציאלית – נצלי אותם!!!
לגבי ה"ייעוד הדפוק שלי" – אין דבר כזה!!! אין איבר מיותר בגוף שנקרא עם ישראל!!! כשמסתכלים במבט חיצוני, נראה כי המוח חשוב יותר מאשר מערכת העיכול, אך אם מערכת העיכול לא תעבוד – כמה זמן יחזיק המוח מעמד? צריך הכל, גם אם ישנם איברים שנראים יותר חיוניים ממבט ראשון...
ומי קבע כי ייעוד אחד חשוב יותר מהשני? מסופר על הבעל שם-טוב זצ"ל, מייסד החסידות, כי שאל, בעזרת עליית נשמה (קבלה מעשית, בה אני לא מבין כלום, אז, ברשותך, לא אכנס לזה...), מי יהיה שכנו בגן העדן. מן השמים ענו לו כי מדובר ביהודי בשם אייזיק, הגר בעיירה מרוחקת. אסף הבעש"ט את חסידיו, ונסע לעיירה. כשהגיע לשם חיפש את ר´ אייזיק הגדול, ומצא כי היהודי היחיד בעיירה אכן נקרא אייזיק, אך הוא רחוק מאוד, כך נראה, מלהיות צדיק... מדובר בזפת, שכל מה שהוא עושה כשיש לו שנייה פנויה זה לאכול! הר-אדם, שאינו מתפלל, לא מניח תפילין, לא מברך, רק אוכל כל היום כולו! לאחר שלושה ימים של מעקב (הבעל שם-טוב סבר שאולי מדובר בצדיק נסתר), פנה אליו הבעש"ט בשאלה מהו הסוד שלו. ענה לו אייזיק בסיפור: "כשהייתי קטן, אבי היה יהודי פשוט, העובר בין העיירות בסביבה ומוכר סמרטוטים, ואני, לעיתים, הצטרפתי אליו. יום אחד תפסו את אבי קוזקים, ודרשו ממנו להשתחוות לפסל שלהם, הוא, כמובן, סירב. אני, ממקום מחבואי, ראיתי איך הם קושרים אותו לעץ, ומדליקים. אבי היה איש רזה וקטן, והאש דלקה דקות בודדות, מכלה אותו. באותו רגע החלטתי, כי כל חיי אוכל, הרבה ככל האפשר, כדי שאם יום אחד יתפסו הקוזקים גם אותי ויעלו אותי באש, אבער כך שכל האיזור יראה! שיידעו כולם, שיהודי לא נשרף כך סתם בקלות!!!" שמע רבי ישראל בעל שם טוב את הסיפור, ואמר לחסידיו: "עתה יודע אני מדוע הוא זכה למעלה גדולה, מה שלא הבנתי הוא במה זכיתי אני להיות לו לשכן!" הסיפור הזה ממחיש, לדעתי, עד כמה גדול יכול להיות אדם, שייעודו נראה חסר משמעות, ללא כישורים או תכונות מיוחדות, לא למדן ולא צדיק במובן הרגיל של המילה. ולוואי שנזכה גם אנו לקיים כך את ייעודינו, בלי לחשוב על השאר...

3. אם שרדת עד כאן, משמע שיש בך להיטות מהסוג עליו את מדברת, רק שאת לא לגמרי מודעת לכך...
"אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד", אמרו חז"ל, משום שאם אדם לא מבין עד הסוף את מהות המצווה, ככל הנראה הוא לא יקיים אותה כמו שצריך. אין אני מתכוון, חלילה, לקבוע כי את בורה! ניסוח השאלות, ועצם העלאתן, מוכיח כי לא כך פני הדברים! אך ייתכן שישנה בורות בנושא מסויים...
כדי להרגיש את מהותה של ארץ ישראל, ומהות הקשר שלנו אליה, יש ללמוד את משמעותו של הקשר! אם אנסה להאריך כאן, אף אחד לא ימשיך לקרוא, אך אני ממליץ לך בחום (למרות שהרב קוק זצ"ל לא צריך שום המלצה, ובטח שלא מקטן כמוני...) על הספר "אורות", של הרב קוק, בעמודיו הראשונים, העוסקים בנושא ארץ ישראל. ספר נוסף יכול להיות ספרו של הרב טייכטל "אם הבנים שמחה". ממש בקצרה, ארץ ישראל ותורת ישראל חד הם, וכשם שאין אפשרות לוותר על אחת ממצוות התורה, כך לא ניתן לוותר על פיסה מארץ ישראל. לפי הרמב"ם, אין מצוות יישוב ארץ ישראל מצווה בפני עצמה, פשוט מפני שאין קיום לשאר המצוות מחוץ לארץ ישראל! ארץ ישראל היא מקום ומהות קיום המצוות כולן! הדברים מגיעים לידי כך שהגמרא דנה האם צריך לקיים מצוות בגלות או לא, ומגיעה למסקנה שאכן צריך לקיים מצוות, אך לא משום עצם המצווה, אלא רק כדי שלא תשכח התורה בגלות, וכשיחזרו לארץ יוכלו לקיים שוב, ולא יהיו המצוות "כחדשים בעיניהם"!
בנוסף, ייתכן כי את צודקת לגבי הערכתך שמדובר גם באמונה. בגלל הקשר העמוק של תורת ישראל לארץ ישראל, כפי שכותב הרב קוק ב"אורות": "על ידי התרחקות מהכרת הרזים (=חסידות, קבלה, אמונה) באה ההכרה של קדושת ארץ ישראל בצורה מטשטשת...", ייתכן מאוד שפגיעה באמונה, וחוסר התעסקות בה, יגרום להתרחקות מאהבת ארץ ישראל. עם זאת, יש לדעת כי החרדים כן מאמינים ומקיימים בדביקות תורה ומצוות, ובכל זאת חולקים עלינו בנושא זה, כך שזו לא יכולה להיות הסיבה היחידה...

אני מתנצל על האורך, אבל כפי שכתבתי בראשית דברי, מדובר בנושאים נכבדים ושונים...
אשמח לענות עוד על שאלות ספיציפיות יותר שתתעוררנה בעקבות דברי.
כל טוב, ברכה והצלחה,
משה כהן.

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!