כמה שאלות באמונה (בעיקר בנושא בחירה חופשית)

בס"ד

שלום לך,

את שואלת שאלה חשובה ויפה..
אם הכל נגזר מראש אם כן כיצד ניתן יהיה לשנות זאת? והאם ניתנת בכלל בחירה בדבר?

ודאי שיש בחירה.
הבחירה נוגעת במעשים.
כולנו יודעים שיש דברים אשר בהם אין לנו בחירה. למשל- אין לנו יכולת בחירה האם להיוולד או לא. “על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת" (אבות ד, כב). האם נהיה גבוהים או נמוכים, בעלי שיער שחור, בלונדיני או ג´ינג´י, עיניים חומות, שחורות או ירוקות- אין הדבר תלוי בבחירתנו.
האם נעשה כך או נעשה אחרת- זהו דבר שהבחירה בו מוטלת עלינו.

כשהאיצטגנינים המצריים רואים כי מושיעם של ישראל עתיד ללקות על המים ולכן הם גוזרים על "כל הבן הילוד- היאורה תשליכוהו" אין זה מבטל מיכולת הבחירה של משה.
מדובר על צורת המיתה.

גם אם נאמר שמדובר על החטא עליו ילקה משה כפי שקרה בסופו של דבר, כבר אמרו חז"ל "הכל צפוי והרשות נתונה". (אבות פרק ג משנה טו)
וכתב הרמב"ם בפירוש על המשנה- “הכל צפוי, כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו. ולא תאמר כיון שהקב´´ה יודע מה שיעשה האדם אם כן הוא מוכרח במעשיו שיהיה צדיק או רשע, כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב ורע ואין שם דבר שיכריחהו כלל".
הקב"ה יודע מה עתיד להתרחש, ולפי המצב הטבעי, הרגיל והשגרתי- כך יתנהלו הדברים. אך אם האדם יבחר אחרת במעשיו- יוכל הדבר שנגזר עליו להשתנות כביכול מהמקרה הרגיל שהיה אמור להיות.

הגמרא מספרת (שבת קנו עמוד ב) על רבי עקיבא שאמרו לו החוזים בכוכבים כי בתו תוכש על ידי נחש ביום חתונתה. וחשש מכך ר´ עקיבא מאד. ביום החתונה חיפשה בתו מקום להניח את סיכת הראש שלה, ולפתע הבחינה בחור קטן בקיר ותחבה בו את הסיכה.
כשהוציאה אותה ראתה נחש ארוך נמשך אחריה, מת. ראה זאת רבי עקיבא ומיד שאל אותה- ´בתי, מה עשית היום?´. ענתה לו בתו שהיה עני שביקש דבר מה לאכול וכולם היו טרודים בענייני החתונה, על כן לא שמו ליבם אליו, ונתנה לו היא את מנתה שלה.
אמר לה ר´ עקיבא- ´בתי- מצווה עשית!´, ובזכות מצווה זו ניצלה מן הגזרה שנגזרה עליה. יצא ודרש רבי עקיבא "וצדקה תציל ממות".

על כך אומרת הגמרא כי "אין מזל לישראל", כיוון שגם כשנגזרות עלינו גזרות משמיים בידינו לבטלן על ידי תשובה, תפילה ומעשים טובים.
לכן בודאי שהדבר בידינו. עלינו מוטלת החובה להביא ברכה גדולה לעולם, לעלות ולהתעלות ולרומם את העולם כולו איתנו. על ידי זה שכל אחד מאיתנו יגדל ויהיה טוב יותר- בינו לבין קונו, ובינו לבין חברו, משפחתו וכל ברואיו של הקב"ה- נוכל להביא ברכה גדולה לעולם. גאולה.
זה נכון בפרט ונכון גם בכלל. ועל כך התורה מצווה ומבטיחה ברכה על עשיית הטוב וקללה חלילה למי שעובר על הטוב.


את שאלתך השנייה שואלת הגמרא במסכת ברכות (דף ז עמוד א). אשרייך שזכית לכוון!
הגמרא מקשה בין שני פסוקים. פסוק אחד אומר- “פוקד עוון אבות על בנים" אשר ממנו משמע שהקב"ה מעניש את הבנים בגלל מעשי אבותיהם כדברייך, אך פסוק אחר אומר- “ובנים לא יומתו על אבות".
מתרצת על כך הגמרא- “כאן באוחזין מעשי אבותיהם בידיהם וכאן באין אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם". כלומר- כשהבנים ממשיכים בדרכם הרעה של האבות, לא נמחלים להם מעשי אבותיהם. אך אם אין ממשיכים את דרכם השגויה של אבותם- על כך נאמר “בנים לא יומתו על אבותם". ולפי שחזרו בתשובה וסרו מהדרך הרעה- שוב אין נענשים על מעשי האבות.


בנוגע לשאלה השלישית,
ראשית כל יש לדעת כי אנשים בעלי נטיות הפוכות- אין הדבר טבעי להם. זה נגרם ונוצר בגלל סיבות שונות, אך אין זה דבר טבעי. המדענים עד היום לא מצאו שום הוכחה שזה משהו 'גנטי', כלומר מולד.

אך בכל זאת יש להם משיכה חזקה.. ועל כך ניתן לשאול כיצד ניתן לצוות על הדבר.

אם תתבונני במצוות התורה תוכלי לראות שהקב"ה מצווה אותנו בדברים רבים להישמר מלהיגרר אחר התאווה שלנו. אם זו תאוות אכילה באיסור מאכלות אסורים, ובציווי לשחוט לפני האכילה, ולא לאכול אבר מן החי, אם זה בעניין איסורי עריות, חמידת ממון וכן הלאה.
התורה מאד מחנכת אותנו לדעת לרסן את עצמנו מהליכה במקומות רעים, ומסייעת לנו להישמר מלמעוד במקומות שיכולים לגרור אותנו לבורות שפלים עוד יותר..

הרמב"ם מסביר בהקדמה למסכת אבות בסוף הפרק הרביעי כי מי שנמשך אחר תאוותו לא רק שאינו מצליח לספק אותה, אלא אף מגדיל את התאווה שלו יותר.
כאדם צמא השותה מי ים.

אשאל אותך אני שאלה- אם חס וחלילה מישהו רואה את אשת חברו ורוצה בה לעצמו- יש מי שיחשוב להתיר לו את הדבר כיוון שיש בו יצר טבעי הדוחף אותו?
חס ושלום. אנחנו מבינים כי למרות שיש איזו משיכה ויש יצר שדוחף לזה- הוא פסול ומתועב.
אסור לנו לנהות אחר יצר כזה.

האבן עזרא (שמות כ, יד) מפרש על הפסוק "לא תחמוד אשת רעך" שיש דברים שאנו יודעים בנפשנו שהם כל כך לא שייכים אלינו- עד שאנו כלל לא מתאווים אליהם, ולא חומדים אותם בליבנו כלל. כמו שאיש עני לא יתאווה להינשא לבת המלך כשיראה אותה, כיוון שהוא מבין שאין ביניהם שום קשר וגם לא יוכל להיות כזה. אדם מתאווה רק לדברים אשר הוא חושב אותם ברי השגה מבחינתו.
והרמב"ם כותב בהלכות (גזילה ואבידה פרק א, הלכה ט) שאף אם הוא כן חומד את בית חברו או את אשת חברו- אסור לו לנטות אחר ליבו ולעשות מעשה. אפילו אם הוא משלם ממון לחברו על ביתו.
זהו מעשה פסול..! הוא נובע ממקום אסור, מתוך תאווה וייצריות.

כל מעשה שאנו יודעים שהוא פסול, על פי התורה, על פי חכמינו ז"ל או על פי המוסר הטבעי שלנו- עלינו להתרחק ממנו. וכל כך תהיה ההתרחקות עד שיראה הדבר כה זר בעינינו שלא נתאווה אליו בכלל. וגם אם עדיין יהיה בקרבנו איזה שמץ תאווה אליו- שומה עלינו לדחותו ולהתרחק ממנו, כיוון שהוא מעשה רע ואוסיף ואומר- אף לא מוסרי!
כמו שאדם לא יחמוד את אשת חברו, ולא את קרובותיו חלילה.
אם לאדם יש יצר לרבוע בהמה, האם נאמר שהדבר טבעי לו ולכן צריך היה להיות מותר?

כך הדבר גם בעניין בעלי הנטיות ההפוכות.
אין לנו חלילה בעיה עם מי שיש לו רגש כלפי משהו לא טוב. אנחנו לא נסלוד ממנו. אך אם הוא עושה מעשים רעים זו בעיה חמורה מאד.
מדוע מעשים אלה לא טובים ולמה מעשה כזה אף אינו מוסרי- יש הסברים טובים...
אך קודם כל מפני שהתורה ציוותה אותנו כך. וציווה אותנו הקב"ה את מצוותיו להיטיב לנו כל הימים.

אם הקב"ה נטע בו רגשות כאלה, כנראה יש בו את הכחות לתקן דווקא בעניין הזה, לגדול ולצמוח דווקא משם!
אם רק ילך לאורה של תורה, יוכל לנתב את הנטייה שלו למקומות חיוביים ונכונים. לנתב אהבה כלפי חברים בצורה ישרה יותר וגדולה יותר מכפי שהייתה קודם לכן אצלו, ואולי בזכות זה גם יותר מכפי שקיימת אצל חבריו.

מקווה שקיבלת מענה לשאלותייך.
אם תרצי לברר יותר מכך, וכמובן לשאול שאלות נוספות, נשמח לקבלן..

ניר
nirka10@gmail.com