כללי

שלום
א. בדרך כלל לא יוצא דם ולכן גם אם יצא הוא דבר שאינו מתכוון ומותר ומי שרגילה לעשות בחזקה ולהוציא דם לא תשתמש בו בשבת. וצריך לחתוך את החוט מע"ש כי בדרך כלל האדם מקפיד לחתכו בגודל מתאים ונוח ואז הדבר אסור משום מלאכת 'מחתך' שהיא המלאכה שבעזרתה ניתן ליצור מחומרים שונים - בתים, כלים, בגדים וכיוצא בהם.שאם רוצים לעשות בגד מעור, צריך לחתוך תחילה את העור במידה המתאימה לכך. ואם רוצים לבנות בית, צריך לחתוך תחילה אבנים, ברזלים וקרשים במידה המתאימה. ואם רוצים לעשות חלון, צריך לחתוך את הזכוכית במידה המתאימה. זה הכלל, כל החותך בשבת דבר במידה מסוימת, עובר באיסור תורה של 'מחתך'.

ב. אמרו חכמים: "כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם" (ברכות טו, ב). בדיעבד אם קראה שלא בדקדוק - קיימה את המצווה, ובתנאי שלא תחסיר הברה שלמה (שו"ע סב, א; מ"ב א).

מי שהפסיקה באמצע תפילת שמונה עשרה בדיבור או בשתיקה, אם ההפסקה היתה קצרה, ממשיכה להתפלל ממקום שהפסיקה. ואם ההפסקה היתה ארוכה, כשיעור שיכלה לגמור את התפילה מתחילתה ועד סופה, חוזרת לתחילת התפילה. יש אומרים, שאין בזה הבדל בין אם ההפסקה נבעה מרצונה או מחמת אונס, בכל מקרה כיוון שהיתה כשיעור שיכלה לגמור את התפילה, חוזרת לראש (שו"ע קד, ה, וכך מנהג ספרדים). ויש אומרים, שרק אם ההפסקה היתה מחמת אונס, חוזרת לראש; אבל אם הפסיקה ברצון, גם אחר הפסקה ארוכה, חוזרת להתפלל ממקום שפסקה (רמ"א סה, א; מ"ב קד, טז, וכך מנהג אשכנזים).

ועייני בספר פניני הלכה תפילת נשים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=538

בברכה אייל משה