שאלה
שלום כבוד הרב!
אני בת 19 ואני בת בכורה במשפחתי,עד לפני שנתיים הייתי מאוד מאוד מחוברת להורים במיוחד לאמא שלי,ההורים שלי תמיד היו הורים שדורשים הרבה-אפילו קשים...אבל הייתי שם עמדתי בציפיות מכל הבחינות...בפורים לפני שנתיים כיתה י"א שלי, אמי עברה ניתוח שגרם לשינוי קיצוני בהכל, היחס של ההורים אלינו, הסבלנות,העבודות בבית וכו'...תמיד הייתי שם בשבילם השתדלתי מאוד בלימודים, בעזרה בבית, עם האחים (יש 3 מתחתי) וכו' ועד לפני השנה (שירות לאומי) הייתי קבוע בכל זמן נתון (חוץ מחריגים במיוחד) בבית עוזרת מבחירה וגם שלא מבחירה (הדרישה- חוץ מחריגים במיוחד אין יציאות,ואם כן עד 19:00 בבית=אני גרה בישוב שד.א לא כ"כ מסוכן, פשוט אמי דאגנית מאוד...)והקושי כל הזמן רק החמיר במיוחד בהסתכלות בהשוואה ליחסי הורים-ילדים אחרים בגילי...אני בשרות לאומי עכשיו, כל סופ"ש בבית וכ"כ עצוב לי לנסות לתאר את המצב...היחסים מתדרדרים, קשה לי איתם!מה לא ניסיתי?! בשביל ההוגנות אני חייבת לציין שמהצד שלי לפעמים אני לא בסדר בכך שאני לא מתנסחת נכון כשאני כועסת עליהם-מתחצפת מבחינתם (בהשוואה לאחרים היום, אני בהחלט מתונה)...וכל פעם שאני מגיעה הביתה יש המון מתח, המון וויכוחים,אין ההערכה כלפי-מקבלת מהם כ"כ הרבה ביקורת וצעקות...אני כבר אובדת עצות-מה לעשות?
תשובה
את מתארת מצב מאד לא נעים, אך, לצערי, מוכר. יש לא מעט משפחות בהן יש מתח בין ההורים לילדים סביב הגיל שלך. אני מקבל תאור של המצב רק איך שאת רואה אותו, והרושם שנוצר הוא של הורים "לוחצים", ומעבירים ביקורת, ואת מרגישה כי היחס הזה שלהם, גורם לך להתפרץ כלפיהם.
אני ממש מבין את ההרגשה שלך. היה הרבה יותר טוב אם הורייך היו מחמיאים לך, מודים לך על עזרתך להם (הורים צריכים לדעת כי עזרה של בן או בת, אינה מובנת מאליה...) אני מניח כי אם היית מקבלת יחס כזה, של תמיכה, עידוד ומחמאות- היית מוכנה לקבל גם הגבלות כאלה ואחרות...
נו, אז מה עושים? אלה הם הורייך, וזה המצב הנתון. האם תוכלי לשוחח איתם על כך? אם תוכלי- זה יהיה מצויין. אולי תוכלי לארגן שיחה כזו בהשתתפות דמות סמכותית, שגם הורייך מעריכים אותה, ובה תעלי את הרגשתך, ותשתפי אותם בכך שאת מרגישה לא נוח כשאת מתפרצת כלפיהם...?
על כל פנים, השתדלי שלא להתפרץ, אלא לדבר בנחת ובנועם. אולי תנתבי את השיחות ביניכים לשיחות נעימות יותר...