כיבוד הורים

שלום רב

אין מצווה מהתורה להיות העבדים של ההורים. אין אנו מחוייבים לשמוע לכל דבר ודבר שהם אומרים. הציווי מהתורה הוא לכיבוד ויראה. בפשטות, מדובר בדברים שיש חובה לעשותם להורים (משקה ומאכיל וכו'), ויש דברים שאסור לעשות להם (לא ישב במקומו וכו').
אך המצווה הזו הורחבה אף יותר מכך, והיא כוללת את הציווי לשמוע בקול ההורים, גם אם זה פוגע לפעמים באוטונומיה הפרטית של הילד.
השאלה היא, מתי עלינו בתור ילדים לשמוע להורינו ומתי להחליט שמדובר בזכות שלנו לקבוע על חיינו. התשובה לדבר היא שההבדל בא קודם כל במהות הדברים שביקשו ההורים. אם מדובר בבקשה מהותית לחיי הילד, הוא לא מצווה, ולפעמים אף אסור לו לשמוע בקולם. אך אם מדובר בדברים קטנים ויחסית לא מהותיים, עליו לשמוע בקולם. כך למשל, בנושא של בחירת בן זוג לחיים, שאין חובה לשמוע בקולם.

לכן, אם את חושבת שמהותי לך ביותר לעשות חור שני עד כדי כך שהוא דוחה את מצוות כיבוד הורים - עשי זאת. אך אם את לא מרגישה כך - הקשיבי בקול הורייך.

לא תמיד אנו מבינים את ההורים שלנו, אך עלינו לזכור שהרבה פעמים הם בעלי הניסיון והידע יותר מאיתנו. לא תמיד אנחנו מבינים את המניע האמיתי שלהם, וגם אם נראה לך שההורים שלך אוסרים זאת עלייך כמעשה חינוכי בשביל האחים הקטנים - לא תמיד הדבר כך, אלא לפעמים הם רואים זאת כאקט חינוכי עבור עצמך, ואיך ראוי לבן או בת תורה להתלבש, בצניעות ובחן.
לפעמים ההורים לא משמשים בעצמם דוגמא אישית, אך זה לא מפקיע מהם את החובה שלנו לכבדם. ניתן לנסות להעיר בעדינות, ורצוי מאוד לעשות זאת בעת רצון, ולא בשעת כעס.

שנזכה להאריך ימים בקיום מצוות "כבד את אביך ואת אמך"

אריאל
(המשיב אינו רב)