כיבוד הורים

שאלה

שלום,אין לי מושג איך להתחיל אבל נעשה את זה איכשהו... אני ילדה גדולה, בוגרת, ומבינה מה היא רוצה מהחיים, אני קצת שונה מהבית שלי, כועסת על החינוך שהורי נותנים לאחיי ואחיותי, ועל דרך היתנהלות הבית. אני לא הגדולה ולא הקטנה, אבל זה ממש מפריע לי. אני מעירה להורי תמיד.. על הכל!! והם אין להם כח לשינוי... רוצים שהחיים יזרמו אין להם כח לוויכוחים עם כולם והכל, והם לא מבינים שאם הם לא יעשו שינוי עכשיו זה יוכל לפגוע בהם בעתיד!! ואני כשאני באמצע... גם עם אחים שלי וגם עם ההורים.. אני ממש קשה לי בזה.. ואני כל הזמן באה אליהם בטענות שיחנכו אותם כמו שצריך כי זה מציק לי!! זה גורם למריבות בבית, ולחוסר תיקשורת... אני לא מצליחה לעשות מה שהורי אומרים לי בכל התחומים!! אני פשוט מתרחקת מהם לאט לאט... לא משתפת אותם במה שקורה לי ויש ממש חוסר תיקשורת. זה מגיע עד כדי פגיעה בעזרה בבית מצידי, ואני יודעת שזה לא טוב.. אבל אני לא מסוגת להיות ככה יותר.. אני מנותקת מכולם! מהאחים ומההורים, זה גורם לי לצאת מהבית בלילה עד מאוחר.. ולקבל בבוקר צעקות מההורים..(אני בת 18) אני ברמה דתית קצת יותר גבוהה מכולם בבית ולכן הכל מפריע לי!! ואבי חושב שהפיתרון זה לקום ולהיתחתן!! ואני חושבת שזה ממש ממש לא...והזילזול בכיבוד הורים שלי מאוד מפריע לי.. איך אני אוכל להיתמודד עם הכל? ולשלב בין רצון הורי לרצוני?? תודה על עבודת הקודש שלכם...שתזכו למצוות!!

תשובה