שאלה
שלום לכבוד הרב
בזמן האחרון כאשר אני שומע על מקרה מסויים מצער שקרה הדבר מכאיב לי ואני אסביר.
ראשית אציין שאני אדם רגיש.
לפני כמה ימים נפטרה אשה משבץ והיא בגיל 57
לזוג אין ילדים והבעל נשאר לבד.
הבעייה היא שכאשר מגיע לידיעתי דבר כזה אז עולות לי מחשבות עצובות ומה בעצם קורה:אני חושב מה הבעל מרגיש הוא נשאר לבד עכשיו,איך הוא יסתדר?,איזה מסכן הוא וכו.
הבעייה היא שאני נכנס למעיין מעגל כזה של עצב מסויים(לא בכל שעות היום אלא לעיתים)
אבל אני מרגיש לעיתים גם קצת לחץ ומתח ומעין אי שקט כזה.
אני יודע שהכל מאיתו יתברך גם מה שקרה לאותו אדם אבל הלב הטוב שלי כואב גם את כאבו והבעייה שלי שאני מרגיש שזה משפיע עליי ביום יום
אני מתנצל על השאלה הזו אבל אני באמת אובד עצות
אני מחפש ומחפש איך ניתן לא להגיב בצורה של"הלם" לארוע.הארוע אינו קשור כלל לחיי,אני נשוי שנתיים באושר אבל מפריע לי שאני מודאג וטרוד אחרי שאני שומע דבר כזה.
אני לא יודע מה לעשות
אני רוצה פחות להיות מושפע מדברים
וגם אולי שהגיע לאזני דבר כלשהו שקרה אז זה לא במקרה?
אתה יודע כבוד הרב כולם אומרים שצריך להשתדל להתרחק מעצבות וזה לא טוב
מה הרב מציע?
אשמח מאוד שתייעץ לי
תודה וכל טוב
תשובה
בע"ה שלום רב,
אשריך שהקב"ה נתן לך לב רגיש, וקשוב לצרות של הזולת. הדבר הכי נורא הוא האדישות והיא רחוקה ממך והלאה.
כמובן, כל דבר צריך להיות במידה, אבל במידות טובות מותר גם קצת להגזים.
עצה שאני יכול לתת היא, קודם כל לשתף את אשתך, ולראות ביחד מבה אתם יכולים לעשות כדי לעזור. אולי אפילו לכתוב מכתב של השתתפות בצער,ובכך לבטא את הרגש האמיתי שלך, וזה יכול להועיל למקבל מאד! ואולי יותר מכך. בכל אופן , אם אין לכם מה לעשות, כדאי לא להתחפר בענין יותר.
הרגש הוא טוב כשהוא משמש מנוע לעשייה.
עצה נוספת- חשוב איפה ניתן לבטא את האכפתיות הזאת בתוך המשפחה שלך, בחברה שלך, שם בודאי תוכל להפוך את הרגש למועיל ואז תבין באיזה מידה טובה חנן אותך ד'.
בכל מקרה - אין צורך להיכנס לעצבות, והעשיה היא זו שהופכת עצבות לתועלת ולשמחה.
בברכה, אליעזר