שאלה
היי,זו פעם ראשונה שלי שאני שואלת שאלה...
כבר הרבה זמן שאני קוראת באתר כיפה מידי פעם שאלות של אנשים ואני ממש רוצה לכתוב ולשאול כדי שיתבהר לי,אבל אף פעם לא החלטתי שאני כותבת...
קודם כל אני רוצה לציין שזו ממש עבודת קודש מה שאתם<צוות המשיבים> עושים כאן ואני ממש אומרת ת-ו-ד-ה!!
השאלה:
פעם,המשפחה שלי ואני היינו חרדים...היום רובם חזרו בשאלה,חלק בדרך ורק אני...מנסה להחזיק מעמד, במזן האחרון אני לא מתפללת או שאם כבר אז אין בתפילה שום כוונה,אני ממש מנסה להתפלל אבל פשוט אין לי את זה,וככה יוצא שכל התפילה אני עם מצפון והרגשה שאני עושה טובה למישהו...
לקרוא כאן תשובות של משיבים שענו זה לא מספיק לי,אני צריכה תשובה יותר ברורה לכך,מה אני יכולה לעשות בעניין.
אני ממש רוצה להמשיך ולהתחזק אבל הפחד ליפול בצורה ישירה הוא מה שתוקע אותי באמצע...
תודה רבה!!!
תשובה
שלום לך!
שאלה קשה שאלת..
בשאלתך את מתארת מצב בו את מתנהגת כדתיה, אך כבר לא מצליחה להתכוון בתפילות.
ואת שואלת איך להמשיך הלאה.
ואני שואלת אותך-
מדוע באמת את ממשיכה להיות דתיה?
מה מחזיק אותך?
מדוע את לא הולכת בדרך הקלה- של כל שאר המשפחה שלך? מה מניע אותך או הניע אותך עד עכשיו?
את צריכה, כמובן, לענות לעצמך- לא לי,
וכשיהיו לך התשובות- להתחיל ולפעול.
להתחיל לחזק בעצמך את הנקודות שהחזיקו אותך בעבר. להתחיל ללמוד דברים שעדיין לא למדת.
להתחיל ולהתחבר לאותה החברה ממנה את רוצה ללמוד ולהתבשם.
והכי חשוב- ללמוד מה לענות לעצמך- לכל אותן שאלות ספקות וקושיות שמעלה בך היצר שרוצה להסיט אותך מהדבר הכל כך גדול שאת עושה.
הרב ארז משה דורון בספרו 'אומץ' מדבר הרבה על הנקודה שבתחילת תהליך של תשובה הקב"ה נותן לאדם הארה גדולה מאוד של חיבור, של כוונה בתפילה.
ואחרי זמן מסוים החוזר בתשובה מרגיש כאילו הקב"ה עזב אותו ומפנה לו עורף.
הרגשת החיבור נעלמת, הכוונות בתפילה כבר לא היו כמו בהתחלה, והאדם עלול לחשוב שה' לא רוצה בו ובתשובתו.
אבל המצב בדיוק הפוך- אומר הרב דורון בשם ר' נחמן- הקב"ה רוצה לתת לאדם עכשיו להתאמץ ולהשיג את הדברים בעצמו כדי ששכרו יהיה כפול ומכופל.
האם את מרגישה שמשהו מהדברים האלו מדבר אליך? בכל אופן הספר מומלץ מאוד.
מה שבטוח- כל מילה שאת אומרת לקב"ה היא קודם כל טובה לעצמך- וזה דבר שעליך לזכור.
תפילה בשביל 'שואו' אינה מתקבלת כמו תפילה בה את מתעלמת מהסביבה ומצליחה לראות רק את עצמך והקב"ה במערכה הזו, וזה דבר שאת חייבת לזכור כל ימי חייך, ולחזק בעמצך בעצמך ע"י לימוד והתבוננות פנימית.
דבר נוסף שחשוב לדעת אותו הוא שיש שני מצבים עיקריים בחיי יהודי:
רצוא- בו התהליך הוא לקראת הקב"ה, אני מרגיש רצוי וחשוב לפניו.
ושוב- בו התהליך הוא הפוך, אני מרגיש מרוחק מהקב"ה, אני חוזר אחורה מכל הדרך הארוכה שעשיתי.
כל יהודי עובר את שני התהליכים האלו כל חייו-
רצוא ושוב, רצוא ושוב.
כל רצוא מביא לאחריו שוב.
כל שוב- מטרתו חזרה לרצוא.
כנראה את במצב של שוב.
עליך להתחזק ולהבין שהרצוא לא רחוק ממך- תתפללי עליו, שיגיע כמה שיותר מהר, כיוון ש-כפי הנראה- אין לך כבר ממש כח. וכמובן-
אל תפסיקי ולו לרגע להתפלל על משפחתך שיזכו גם הם להגיע למצב של רצוא כמה שיותר מהר.
המון הצלחה ואור,
נועה ועמיחי,
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם