כבוד הנפטר

שלום לך,

איני יודע אם צריך להתנצל לפני הנפטר. וגם איני יודע אם חייבים למחוק את התמונה, בכל מקרה אני מציע להמנע מלהסתכל בה.

צילום כזה מלמד על אי הבנה לא של המוות ולא של החיים. ואנסה לאסביר כמה דברים:

1. הגוף הוא נרתיק, נרתיק לנשמה. כאשר אדם מת הנשמה נפרדת מהגוף ועולה ושוכנת תחת כיסא הכבוד.
הגוף סיים את תפקידו בעולם, אלא כיון שהוא שימש למגורים ולעשיה לנשמה הקדושה - אין אנו נוהגים בו בבזיון אלא אנו מצווים לקבור אותו.
גם בכך יש כמה דרגות:
א. גוף של יהודי שבו שכנה נשמה טהורה ושימש את הנשמה להתקדם על ידי עשיית מצוות בעולם הזה - צריך לקבור באופן מכובד.
ב. גוף של מי שאינו יהודי, הוא בצלם אלוקים, כי כל אדם נברא בצלם אלוקים - אסור לבזותו. ולכן גם רשע גרוע ביותר - אין מלינים נבלתו.
אבל אין בו חיוב קבורה אלא "רק" 'איסור בזיון'.

2. בעבודה זרה, כמו במצרים של ימי הפרעונים, קידשו את הגוף שאחרי המוות ועשו מקבורתו 'ענין' גדול. אין זו גישתנו ואין זה מתאים לעם ישראל אלא להיפך - אסור להתאבל על המת יותר מידי (ומי שמתאבל יותר מידי זה עלול להראות ככפירה בעולם הבא ובהמשך קיום הנשמה)

3. יש מקרה אחד המוזכר בהלכה שמראים את גופת המת - כאשר יהודי נרצח ואז מצווה להראות את הגופה בניוולה כדי להתעורר ולנקום את מותו.
היום שלא מקובל לנקום את מותו של נרצח - אני מסופק בתועלת מתקנה זו.
אם תמונות של הרוגים ונרצחים מעוררים אותנו לנקום את נקמתם מאויבנו - אולי יש מקום לצלם.

ללא צורך זה - ברור שתמונות כאלו מזיקות לנפש המתבונן.

סיכום
אין מקום לצלם נפטר (וכן אין סיבה לשים תמונה על המציבה וכד') ומי שעושה זאת אינו מבין את היחס למת ועלול לכפור בעלית הנשמה.
כאשר נתחזק ונחזור לנקום מאויבנו - יהיה מקום לשקול צילום נרצחים אך ורק כדי לעורר לנקמה.

בברכה ושלא תדעו עוד צער
דוד לוי
098987548