שאלה
שלום.
נתחיל בזה שאני מצטערת,בזמן האחרון נראה ששלחתי איזה מאה הודעות,אבל אני מרגישה רע,מאוד רע.ואני חושבת שאתם תוכלו לעזור לי.
לפני חמש שנים בערך חזרתי בתשובה. עצם הקיום שלי הייתה התשובה הזאת,האהבה שלי לקב"ה,הכמיהה שלי אליו,הרצון העז להיות לו מקור של גאווה,ממש כך.
אם הייתי עוברת עבירה(ולא הקלה ביותר) הנשמה שלי הייתה מתייסרת מאוד,פשוט כ"כ רציתי לשמח את הבורא,ה'קשר' שלי איתו היה הדוק,בכל שנייה,בכל מעשה,בכל צעד. אם היו רגעים שהרגשתי מעט מרוחקת הייתי מתעצבת מאוד.
בשלב מסוים בחיים שלי הכרתי בחור,חילוני. לצערי(או בדיעבד לשמחתי) התאהבתי בו,לא חושבת שאפשר לתאר עד כמה. אבל אהבתי אותו מאוד,בצורה שקה לתאר ולהסביר לכם. כמובן שלאור המצב הזה נתקלתי בהמון קשיים.,אבל לא יכלתי לחשוב על אפשרות של לעזוב את המהות שלי,וכמובן שבסופו של דבר בחרתי באמת,בחרתי באבא שלי שבשמיים,סבלתי את הכאב והגעגוע,אבל שמחתי ששימחתי את ה'.
מאז שחזרתי בתשובה הרצון הגדול ביותר שלי היה לבנות בית שמבוסס על טהרה וקדושה,לתת את כל כולי ופשוט 'להגשים' את עצמי. בגיל 18 כבר התחלתי לחפש את זה. וכל המורות,רבניות שהכירו אותי ממש תמכו בכך למרות בגיל הצעיר משום שהן היו איתי בקשר טוב וידעו שזוהי בעצם ה'תכלית' שלי.
לפני שנה הכרתי בחור.
בחור טוב,משפחה טובה,הכל בסדר.(לצערי עכשיו כלום לא בסדר)
לפני שהסכמתי לצאת איתו דאגתי שיבררו לי שהוא יודע לאן הוא נכנס,כי היה בעל תשובה 'טרי',ובחור צעיר ורציתי שיהיה ברור שהקשר הזה הוא לחתונה בלבד. הוא מצידו-'כמובן'
התחלנו לצאת,בהתחלה לא סגדנו אחד לשני כ"כ. בעיקר שהתגלו המון המון בעיות בקשר הזה,כמו זה שהוא לא באמת היה מוכן לחתונה וכו',תלות בהורים,חוסר בגרות וכדו'. היו רגעים שרציתי להפסיק עם הקשר כי ראיתי שהוא לא בריא,אך לא עשיתי את זה.
הקשר המשיך. ובאמת נקשרנו אחד לשני מאוד,ואהבנו אחד את השני מאוד. אבל המצב בינינו היה לא טוב,לא טוב בכלל. רבנו המון,לא כיבדנו אחד את השני כמו שצריך,לא הערכנו אחד את השני כמו שצריך,לא שפטנו אחד את השני לזכות,ותמיד מצאנו מה לא בסדר..
(ואני מודה ומתוודה שהייתי לא קלה בכלל,וה' יודע כמה טעויות עשיתי.)
כנראה שלא מספיק היינו ערים למצב שלנו,ואז מה גדולה השמחה,קבענו תאריך חתונה.
חתונה שהייתה אמורה להתקיים לפני יומיים.
ההתרגשות הייתה בשיאה,הכל היה מוכן,שמלה,חליפ
תשובה
אני לא קוסם שמסוגל לרומם בהוקוס פוקוס.
אני חושב שכדאי שתפרידי בין דברים ולא תעמיסי הכל על הקב"ה . אין ספק שיש קושיות על הקב"ה והנהגתו בעולם, זה חלק מההתמודדות בעולם הזה, אם הכל היה כל כך פשוט וברור אז כולם היו בוחרים בטוב, אך מצד שני לא היה על מה לתת שכר בעולם הבא. השכר הוא כיוון שיש טוב ורע ובכל זאת יש שבוחרים בחיים ובטוב ולכן הם ראויים לשכר.
אך במקרה שלך הסיפור לא קשור לקב"ה. לאדם יש בחירה חופשית , לא רק ביאדיאל אלא כל אחד חש בה למעשה, ולכן האחריות כפי שאת בעצמך גם אומרת היא עלייך.
ההרגשה שלך היא מאוד ברורה, וברור שלא קל לך בלשון המעטה. אני יכול לנחם אותך שאת לא היחידה שביטלה חתונה או שידוך זה קורה, כי בסופו של דבר אנו מלאכים ולא בני אדם. טוב שביטלת לפני ולא יום או יומיים אחרי, דבר שהיה פוגע בשניכם יותר.
צריך לדעת שספיקות לפני חתונה קיימים כמעט צל כל זוג שומר מצוות שלא חי קודם ביחד, ורק בסרטים האהבה זורמת בצורה קלןה ואין כלל בעיות והכל זורם חלק.
אני מניח שהסיפור הזה בצורה כזו או אחרת יהיו לו גם תוצאות טובות בעתיד, הן מזה שכעת את יותר מודעת לעצמך, והן מבחינות אחריות שלא צמיד אנו רואים אותם כעת.
אני משכונע שתתגברי ובעוד 40 שנה שתשבת יעם הנכדים שלך תוכלי לספר להם בחיוך על התקופה הקשה הזו, ואיך שכמעט והם כלל לא נולדו...