שאלה
שלום רב.
החבר שלי ואני בקשר כבר עשרה חודשים, ובע"ה מתכוונים להתחתן בעתיד. המכשול העיקרי העומד בפנינו הוא הצבא... כבר בהתחלה הכרזתי שאינני מתכוונת להינשא לחייל, וגם היום אני מחזיקה באותה דעה ויודעת עד כמה זה קשה ומיותר, אלא שעם הזמן מתחוור לי יותר ויותר עד כמה זה יהיה קשה להמשיך כך- עוד שנתיים ושלושה חודשים לפנינו! קראתי את מאמרו של הרב "אני מצד הכלה"- והודהמתי לגלות שאני מזדהה עם כל מילה (חברה שהקראתי לה את זה שאלה האם אני כתבתי את המאמר- כיוונתי לדעת גדולים).
הבעיה הרצינית יותר צצה לאחרונה- הוא בקורס מפקדים, והתחילו לדבר איתו על קצונה, מה שאומר כידוע עוד שנה קבע. הוא בוגר מכינה וכולו מורעל, אני יודעת שלפני הקשר שלנו הוא תכנן זאת כמסלול ברור מראש. אני יודעת שהתפקיד מתאים לו מאד, הוא יתרום תרומה גדולה וימצה את עצמו, יפתח את אישיותו וכולם יצאו מורווחים- כולם חוץ ממני...
כל הזמן אמרתי לו כמה שזה חשוב וכדאי שהוא ייצא לקורס- ובלב קיוויתי נורא שבסוף זה לא ייצא לפועל. בשיחה השבוע נפלטה לי איזו אמירה בנושא, ואז הוא שאל בתימהון-"את לא רוצה שאני אצא לקורס?" מיד מילמלתי שוב את הנאום של החשיבות של זה לכלל, ולעצמו, אבל הוספתי בכנות- שברור שלא "בא לי" מהבחינה האגואיסטית שלי עוד שנה קבע, לחכות לו עוד, לשים בהמתנה את החיים המשותפים שלנו. הוא כנראה הבין את זה בפעם הראשונה, בגלל מה ששידרתי (למרות שהוא כן התלבט בגללי לפני כן, אבל אני לא אמרתי מילה נגד), ואמר שאנחנו חייבים לדבר, ולהתייעץ עם קצינים נשואים ונשותיהם וכו'. אמרתי לו שזו החלטה שלו- כרגע התפקיד שלו ומקומו בעולם הוא הצבא, ואני- נוספת בכל זה. הוא אמר ש"מה פתאום", וזו החלטה של שנינו שנוגעת לחיים שלנו. שמחתי מאד לשמוע את זה, אבל אני יודעת שאם הוא לא יהיה קצין- הוא זה שעלול להתחרט על כך בבוא היום, ובטח לא אני. ואני לא רוצה להיות הסיבה לתסכול שלו, גם כדי לא לגרום להחמצה וגם כדי שזה לא ייצור מתח בינינו.
אני פונה אל הרב במיוחד בזכות המאמר ששיקף לי את דעותייך בעניין, ואני יודעת שלא תפטור אותי ב"זה לא נורא להתחתן עם חייל, יש זוגות רבים מאושרים כאלה ואפשר להסתדר", כי אני לא רוצה לעבור את השנים החשובות ביותר לבניית הנשואין- לבדי.
השאלה היא- האם לעודד אותו ללכת לקצינים (לא בדרך של אחד בפה ואחד בלב, אלא באמת מתוך אמונה שזה טוב), או
תשובה
שלום
אני שמח שכיוונתי לדעתך...
תראי... זאת שאלה שקשה לי לענות בשבילך.
אבל אין ספק שזכותך לדרוש ממנו שיוותר על משהו שחשוב לו בשבילך, אם אינך בטוחה שאת רוצה בדבר.
ולצפות שהגבר שאת מתחתנת עמו יהיה לצדך ולא יג'עג'ע בהרים וגבעות בשנים הראשונות של החיים המשותפים אינה דרישה אגואיסטית.
יש נשים צעירות שהדבר כנראה מתאים להן יותר, ויש שפחות. את כנראה בין אלו שפחות. ואינך צריכה להרגיש רע עם זה.
את חשובה לו יותר מאשר קורס הקצינים, ולכן הוא בוחר לא ללכת ולא לשכנע אותך שתתני לו ללכת.
הוא בחור לעניין.
איני מתכוון לומר שבחור שהיה מנסה לשכנע אותך לתת לו ללכת אינו לענין, או שבחור שהיה הולך נגד רצונך לא היה לעניין...
הוא אולי לעניין, אבל לא בשבילך. היית צריכה משהו אחר.
אבל כאמור, אם הוא מוותר בשבילך, אל תרגישי בזה אשמה, וראי בזה סימן לחוזק הקשר שביניכם.
בהצלחה
אלי כאהן