שאלה
בס"ד
לכבוד הרב בניהו שלום וברכה
אצלי תמיד נתפס מסלול ישיבות ההסדר כמסלול ביניים. למי שלר מסוגל או שאינו חושב/יודע שהו מסוגל ללמוד חמש או שש שנים ברציפות בישיבה, ולמי שיש לו בסיס יותר מוצק ורצון להתמלא וללמוד תורה כמה שנים טובות לפני יציאתו לצבא ולפני יציאתו לחיים. וזאת מכמה סיבות:
א. תקופת לימוד קצרה עם הפסקה באמצע, באומרי קצרה כוונתי, יחסית (שלוש שנים וחצי) לבחור ממוצע בישיבה גבוהה שלומד כשלוש-ארבע שנים לפני הצבא ועוד שלוש-ארבע שנים אחרי (פי שניים). וא"ת שיש ישיבות גבוהות שבהם הרבה בחורים לומדים שנתיים- שלוש (פחות מבחורי ישיבת ההסדר) ואז מתגייסים לשירות סדיר מלא ויותר לא חוזרים ללמוד בישיבה, אומר שתשובתך נעוצה בשאלה, אלה ישיבות "מסויימות" ולא אליהן אני מתייחס. וא"ת הרי גם בישיבות הסדר ניתן להוסיף מס' שנים בישיבה לאחר שיעור ה', אומר כי ברוב המקרים זה לא כך והישיבות בהן זה נפוץ ומקובל, נאמר שדינן לעניינינו כישיבות גבוהות והתייחסותי בהגדרה הכוללנית למדי (צר לי שאני צריך להכליל, פשוט לא מצאתי קטגוריה טובה יותר) "ישיבות הסדר" היא לישיבות בהנן בשיעור ו' יש ארבעה תלמידים ובשיעור ז' עוד שניים, אני מקווה שהרב הבין את כוונתי, לסיכות: בממוצע בחורי ישיבות גבוהות לומדים יותר שנים (באופן משמעותי ורציף) מבחורי ישיבות ההסדר.
ב. היציאה לצבא אצל מרבית הבחורים היא אחרי תקופת זמן קצרה, ואני שמעתי עדות מפי כמה אנשים (שהיום הם ת"ח לא קטנים), שעד שהם נכנסו לראש של הישיבה ולמסלול הלימודים (שהרי זו תפנית די חדה לבחור ממוצע בישיבה תיכונית ממוצעת), הוא כבר הצטרכו להתחיל להתכונן לצבא, לעומ"ז בישיבות גבוהות רוב הבחורים לומדים שלוש-ארבע שנים לפני הגיוס, מה שמאפשר להם לבנות את עולמם הרוחני בצורה יותר מבוססת לפני הצבא.
ג.שירות צבאי לא קצר.
ד. מעורבות חברתית בקהילה המביאה לפעמים לירידה קלה בלימוד.
ה. אופי הבחורים (נתפסים אצלי כבחורי ביניים), בתור בחורים שאני מכיר אני רואה מי הולך ליש'בוהה ומי הולך להסדר, ולא זאת בכלבד אני רואה בחורים שיצאו\שנמצאים בהסדר לעו' בחורים שיצאו מישיבה גבוהה, קשה (לטעמי) להשוות.
הערה: שלא יעלה על דעת כב' הרב ח"ו שיש בליבי איזה נימה של זלזול וחוסר כבוד לישיבות ההסדר ולבחוריה, אני מבין את הכרח קיומה של ישיבת ההסדר בחיי האומרק הישראלית והמגזר הדתי [וכן על זה הד
תשובה
ב"ה כ"ב טבת תשס"ד
שלום רב!
אינני מקבל את ההדרגתיות המוחלטת שאתה כותב בשאלתך. הכמות בלימוד תורה חשובה מאד, אבל אופי הלימוד ואיכותו חשובים יותר. אם המצב מאוזן לחלוטין בהתלבטות בין ישיבה גבוהה לישיבת הסדר, וגם במסגרת הישיבה הגבוהה קיימת אפשרות לקיים את מצוות המלחמה, בודאי שקיימת עדיפות לישיבה גבוהה אבל בדרך כלל המציאות היא לא כזו,ולכן לעיתים המבנה הנפשי של האדם, ושיקולים נוספים עשויים לכוונו לישיבת הסדר.
אני רואה את ישיבות ההסדר כישיבות לכל דבר וענין, היא אינם נמצאות בדרג ב', זה נכון שהמסגרת היא שונה, אבל לעיתים קיימים בחורים בישיבות הגבוהות שיכלו להתפתח בצורה טובה יותר בישיבת הסדר וקיימת כמובן גם מציאות הפוכה.
במצות מלחמה חייב כל אדם וקיימות מספר מסגרות לעשות זאת, כמו כל מצוה רצוי לעשותה בהידור. התפיסה כאילו הדבר אינו אפשרי עם התגדלות בתורה היא תפיסה גלותית שיובאה לארץ ישראל. בתנ"ך ובתורה שבעל פה על אירועי התנ"ך אנו מוצאים שילוב מופלא בין ספרא לסייפא, שילוב שחיזק את התורה ואת הצבא, ניתן לעיין בדמותו של יהושע בן נון, השופטים, דוד המלך ועוד.
כל מה שכתבתי עד כה אלו דברים הנלע"ד שאותפ ספגתי ממשנתו של הראי"ה קוק. הנהגות מעשיות שהורו גדולי ישראל צריכות להבחן על רקע האדם השואל והתקופה בה נתנה השאלה, והרבה פעמים קשה להעתיקם לדורות הבאים.
אני מכיר ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, ב"ה יש מעלות וחסרונות בכל מקום, ההדרגתיות המוחלטת אינה אמיתית.
בנוגע למסלול ההסדר יש גישות שונות, אני בעד גיוס אחרי לפחות שנתיים וחצי של לימוד למי שמסוגל, יש בחורים שעדיף שהתגייסו באמצע שיעור ב' על מנת שיוכלו ללמוד ברגיעה אחרי שיסיימו את חובתם הצבאית.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם