שאלה
שלום!
אני נלחם ביצר שלי כבר כמה שנים ולא מוותר.
כבר שנה לא הסתכלתי בשום דבר אסור ושוב נפלתי.
קראתי שיש קשר בין תשוקה לתאווה לתשוקה לה' וע"H תפילה נמנעים מהחטא. איני מרגיש שזה עוזר.
יותר מזה- אני מבין שזה כח החיים ולכן הוא כל כך חזק אבל יש לי כמה שאלות:
1. למה ה' נתן לנו את האפשרות לרדת כל כך נמוך לדרגת בהמה?
2. האם תאוות גוף זה רע לכתחילה או שמא היא רק מתשטשת את האמת והיופי הפנימי שיש באישה והורס את הקשר עם בת הזוג לעתיד?
3. למה להביא חיים לעולם, אני לא בטוח שאם היו שואלים אותי אז הייתי רוצה לחיות- אני לא אוהב נסיונות ובכלל החיים לא הכי מושכים אותי..
4. האם צריך להביא ילדים לעולם רק מפני שזה קיום העולם ומצווה מה'?
5. למה כל כך שמחים כשנולד ילד הרי התכלית היא עולם הבא וברגע הלידה נשמה ירדה לעולם (כולם שמחים והתינוק בוכה)?
אשמח אם תענה לי במהרה, אני כותב זאת מכאב לב עמוק - תודה.
תשובה
בסד
שלום רב.
1. כדי להעלות כל כך גבוה.!!
עצם הבריאה היא ירידה של העולם מהרצון של השם למעשה ואחר כך נתן השם מתנה לאדם והיא ["הבחירה החופשית."]על ידה יוכל לבחור בטוב ואז יקבל שכר כי הוא [בחר ,ועבד קשה לשם כך].
או חלילה יבחר ברע ,ויענש כי הוא בחר.!!
ואם חלילה לא היתה בחירה ההינו בעצם כמו בהמות ...שאין להם יצר ,שכל בחירה ורצון.
[אדם הניכנע ליצרו הוא חוזר בעצם למצב של בעל חי.]
היות שאננו משתמש במתנות שנתן השם כמו שכל רצון בחירה ונשמה..
2.עיין האיגרת הקודש של הרמבן...
שם הוא מביא את דיברי הרמב"ם על דיברי אריסטו .
הגוי הפילוסוף טען כי "הגוף וצרכיו הם חרפה ויש להתביש ביצר ובגוף..."
ואנחנו טוענים כי[ הגוף הוא קדוש, הוא יצירה אלוקית מופלא וכל פעולות הגוף הם קודש.!!]
לכן אצלנו מברכים על החתונה .לכן אצלנו מקדשים את חיי האישות ומרוממים אותם ,אנו לא מתיחסים לגוף כ"יצר" חלילה אלא כ[מישכן לנשמה.]ככלי שעל ידו ניתן לקדש את העולם ולקיים רצונו יתברך.
לכן אצלנו לומדים [להפוך את התאווה לקדושה.]
3.המשנה באבות פרק ד. .."על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת.." עיין שם.
4. נכון,זו מצווה חשובה וכלל אנושית כי האדם איננו אגואיסט ....
5.כדי שימלא את יעודו [בעולם הזה].!!
(אננו שמחים שמישהוא עובר לעולם הבא....)
בברכה