שאלה
שלום כבוד הרב.
לפני כמה ימים היה לי ויכוח סוער עם מכר האם האדם רע מיסודו או טוב מיסודו. אני טוענת שהאדם הוא טוב, שכן אחרת אי-אפשר לצפות ממנו לשוב ל-ה', ומהי התשובה אם לא חזרה למקום אליו אתה שייך?
המכר טען שהאדם הוא רע והביא כטיעון את הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (פסוק שנכתב בדור המבול, אז אכן העולם היה מקום מאוד שלילי), ורק כשהוא מגיע לגיל מצוות נכנס בו היצר הטוב.
לי מאוד קשה לקבל את זה. למעשה הוא טוען באמירתו, שילדים- תינוקות של בית רבן ש-ה' אוהב את תפילתם יותר מכל- הם רעים. למעשה הוא טוען ששורש נשמתו של האדם הוא רע. ואני שואלת- אז למה ש-ה' ירצה אותנו כל-כך אם אנחנו רעים?
כבוד הרב,
מי מאיתנו צודק? האם האדם הוא טוב, או רע?
תודה ושבת- שלום,
לילך.
תשובה
כמודמני שבשאלה זו נחלוק תנועת המוסר שסוברת כמו המכר שלך, לעומת זאת תנועת החסידות וענפיה כמו הרב קוק בודאי שסוברת כמוך.
אני חושב שאת צודקת, ונכון שילד קטן עד שמתבגר שיקול הדעת שלו הוא קטנוני, משהו שיותר קשור לחלק הנמוך שבאדם, וככל שהוא מתבגר (אם מתחנך בסיבבה טובה) הוא לומד ומתעלה ושיקול הדעת שלו הופך לעינייני יותר וטוב יותר. זה תהליך זמני, ביסודו האדם הוא בודאי טוב וישר, אלא שקשה לראות זאת בגיל ציער ולצערינו במקרים רבים קשה לראות זאת גם בגיל מבוגר. אלוקים רא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם