שאלה
על פי מקורות שונים ביהדות, עולה הרושם כי יצר הרע הקיים באדם הינו מעין בריאה נפרדת מהאדם, ולכן אנו עתידים לתת דין על המאבק איתו (האם נאבקנו? כיצד וכו'), אך אני תוהה: האם זו לא התחמקות? האם לא נכון יותר כי יצר הרע הוא חלק ממכלול האדם וגם על עצם קיומו ועל המחשבות או הרעיונות שהוא נוטע בנו אנו צריכים לתת את הדין?
דוגמא: אדם החושב מחשבה רעה/אסורה, האם הוא צריך לתת את הדין רק על ההתמודדות שלו איתה? (סילוק המחשבה, המנעות ממעשה בעקבות המחשבה) או שמא על עצם זה שהיא בכלל עלתה.
ניתן לאמר כי יצר הרע העלה אותה.... אך אם יצר הרע הוא האדם עצמו הרי שיוצא כי עצם הגעת המחשבה גם היא באחריותו לכאורה????
תודה.
תשובה
בסד
שלום רב.
על הפסוק "לא יהיה [בך] אל זר.."דורשת הגמרא איזהוא [אל זר השוכן התוך ליבו של האדם]??הוי אומר זהוא יצר הרע."!!
יצר הרע הוא חלק מליבו של האדם והוא ממש ה"כפיל" שלו ,הוא מושל על האדם בתחבולות שונות .משימתנו היא לא לאפשר לו להכתיב לנו את המעשה ואפילו המחשבה.
בתחבולות אנו עושים עימו מלחמה.תמיד תמיד, מהיום הראשון ועד יומנו האחרון ,אסור להשבר ולהיכשל צריך להילחם כל הזמן ולהוסיף תפילה ותורה למלחמה..
בברכה