ימי תשובה - איך מתקדמים

בס"ד

שלום צדיקה!
תודה רבה על החיזוק שנתת לנו! זה מאוד עוזר!
שאלת שאלות טובות מאוד, ואני מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו לענות עליה בצורה הכי טובה שאפשר.

ראשי תיבות "אלול" אצל הרבה אנשים גורמים לפחד:
יש כאלה שתופסים את אלול כ"אוי לי ואבוי לי".
פתאום מתחילים להיזכר בקטעים הלא-מי-יודע-מה טובים, שעוררו את המצפון.

ואת באה ואומרת: וואלה, בואו נקפוץ על ההזדמנות ש"המלך בשדה" ונחזור בתשובה.
או כמו שאומר רב החובל ליונה: "...מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם קְרָא אֶל אֱלוקיךָ! אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלוקִים לָנו..." (יונה א´, ו´).

במילים אחרות - יאללה, תקום! אתה לא רואה שמשהו לא טוב או לא תקין? תתחיל להזיז את עצמך ולעשות מעשה!

חז"ל לימדו אותנו דרכים שעוזרים להגיע לחזרה בתשובה, אותם העבירו מאב לבן:
בגן לימדה אותי הגננת שאלול זה "איש לרעהו ומתנות לאביונים" (עם דף צביעה מה זה יפה!).
ביסודי הוסיפו נדבך של "אני לדודי, ודודי לי".
וגם פה ושם אמרו "ותשובה (= פעולת התשובה)ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזרה".

אבל כדי לתקן משהו צריך לדעת 3 דברים:
מה מקולקל? מה המכשיר שבעזרתו מתקנים? איך מתקנים?

[מה מקולקל?]
יוצא לך לפעמים לשמוע רדיו? (שלי שבור...)
בכולופן – לפעמים כשמאזינים אז יש הפרעות למיניהם.
כל מיני ["פפפפ"] כאלה, שגורמים לנו לא לשמוע טוב את התוכנית, ממש צורם באוזן.

לרדיו יש הפרעות בקשר, משום שה"תדר" [מושפע] מכל מיני גורמים מבחוץ: טלפון, טלוויזיה, מחשב...

לנשמה שלנו יש [ת-מ-י-ד] קשר ישיר עם הקב"ה.
רק מה – לפעמים , יש מסכים מבחוץ שמפריעים ל"תדר".
כל מיני דברים לא טובים שאנחנו עושים, לאט – לאט מטשטשים את התמונה.

אנחנו עדיין "שומעים" את הקב"ה, אבל לא ברור כמו תמיד.

תוך כדי החזרה בתשובה אנחנו מרוויחים משהו גדול – עצם הדיבור עם ה´.
יש לנו שוב התקרבות אליו, אפשרות ליצור איתו קשר ולחדש את היחסים איתו.

[מה המכשיר שבעזרתו מתקנים?]
כמו שאנחנו חוזרים על זה מספר פעמים, אחד מהכלים לתיקון עצמי היא "תשובה".אבל מהי תשובה בכלל?

לשאלה זו אעתיק הגדרה מתשובה אחרת באתר:
"התשובה מנקה את פרטי החיים, מסירה לכלוכים, וכך מאפשרת לאור ה´ לשכון בכל.
ממילא האדם נעשה מקושר יותר לאלוקות וחש בעוצמה גבוהה יותר את קרבת ה´.
כשאדם באמת ובתמים חוקר בנבכי ליבו, תוהה מה עשה טוב ומה לא, מתוודה ומתחרט על הרעות, ומקבל על עצמו דרך נקייה וטובה, הוא מקרב עצמו לבוראו וזו תכליתו".

בעצם תשובה = [ניקיון פרטני] של החיים.
וכך התשובה מובילה לעשיית ["סוויץ´"] – אני כבר לא מה שהייתי קודם, אלא משהו שונה לגמרי – אני דף לבן, נקי וחלק.

אורך התשובה עצמה (= כמה זמן שלוקח לעשות אותה) הוא [כהרף עין!], דוגמת העיר נינווה:
"ויַּרְא הָאֱלוקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלוקים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה" (יונה ג´, י´).

נינווה הייתה בשיא השפלות, ואחרי רגע אחד של תשובה שלמה (שדרך אגב – לא המשיך הרבה זמן) סלח להם הקב"ה.

רגע התשובה הוא הרגע בו מבין האדם את חומרת מצבו, רגע בו הוא מחליט כי הגיע זמן לשינוי.
השינוי הוא כבר סיפור אחר, והוא כרוך בקשיים שמלווים כל שינוי במהלך חיינו, ואפילו יכול להימשך כל חיינו.

בימים אלו של אלול, ניתן לעורר את זיכרוננו הרוחני ביתר קלות. זהו סודם של ימים גדולים אלו.

[איך מתקנים?]
יש [המון] דרכים לתשובה, שמתאימים לכל אדם יחסית למציאות ולחיים שלו.
כמו שנתת דוגמה: להיכנס לחנות ספרי קודש ולבקש ספרים על תשובה.

ישנם 4/5 מעשים כלליים קודמים אותם מביא הרמב"ם: עזיבת החטא לגמרי, חרטה מכל הלב, וידוי אמיתי בפה, קבלה לעתיד להשתדל בכל כוחנו לא לעשות את המעשה שוב, ובמקרה של בין אדם לחברו – שחברו ימחל לו.

בשלבים אלה, הדרך האמיתית היא להיות מודעים למה שעשינו, ולדעת שלכל אחד יש נפילות לפעמים.
[ומייד אחרי זה] להיות מודעים [לעצמנו] – שאנחנו יכולים להתגבר על היצר לאט – לאט ובקצב שלנו. וכתוצאה מזה – לשמוח!

הנה לינק למאמר מצחיק שעזר לי מאוד בנושא (אל תיבהלי מהכותרת שלו):
http://www.aish.co.il/h/hh/e/48860892.html

לאחר התיקון המתבקש של מה שקלקלנו (סור מרע), עלינו להתחיל להעלות את המחשבות, הרגשות והרצונות הקטנים יותר שלנו לגדולים יותר, וקדושים יותר (עשה טוב).

הכוונה - לעשות מעשים טובים, ורק את יודעת למה את מסוגלת

שיהיה ב"הצלחה! הקב"ה וגם אני מאמינים בך!

שמח אם עזרתי, ואשמח לדעת. ואת יותר ממוזמנת להגיב לי למייל.

חג שמח ושנה טובה!

דורון

dozkih@gmail.com