שאלה
לכבוד הרב שלום!
ראיתי פה הדיון על אתחלתא דגאולה ורציתי לברר מעט בדעת הרמב"ם בענייני יישוב א"י.
ידועים דברי הרמב"ן בספר המצוות במצוות עשה לדעת הרמב"ן שהרמב"ם לכאורה שכח למנותם.
והנה כבר השיב עליו המגילת אסתר.
והנה ראיתי כמה מן הדעות ההולכות ונשנות בעשורים האחרונים שדעת הרמב"ם בדיוק ההפך ושדעתו שכן יש ליישב את א"י גם לפני בוא הגאולה ויש לנו לפתחה לפני ביאת גואלנו.
וראיתי כמה מן התירוצים שא"כ (זאת אומרת אם הרמב"ם באמת דעתו שיש ליישב את הארץ) מדוע לא כתב בספר המצוות ?
ראיתי תשובה כמו שזו מצווה כללית או עוד כמה תירוצים.
ועוד מן התירוצים זאת ראיתי את תמיהתו המרובה של בעל "אם הבנים שמחה" וכן כמדומני ראיתי זאת בספר "איילת השחר" שהביאו הוכחה ממצוות קידוש החודש ועניני בי"ד ועיי"ש.
ועוד דברים שלכאורה קשים מאד שכן יעלה על הדעת שדעת הרמב"ם שמצוות יישוב הארץ נוהגת היום??
וכמה גדולים דברי המגילת אסתר :"נראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין זו מצווה נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח כי אדרבא נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף כתובות (קיא) שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה".
*** הנה במחילת כבודם נראה שדעת הרמב"ן שבאמת הרמב"ם סובר שאין מצוות יישוב א"י!
וחולקים הם על הרמב"ן מכמה סיבות כמו תחילה שכתב שהרמב"ם לא מנה זאת המצווה.ועוד מן הדברים התמוהים שהרי הרמב"ן כותב בכל מצווה שהרמב"ם שכח אם באמת הרמב"ם כתב זאת בהלכותיו אם לאו זאת אומרת כמו שכתב בסוף מצווה ה : "וכך כתב הרב בחיבורו הגדול בהלכות מלכים" או מצווה י : "והרב כתבו בחבורו הגדול פרק ה מאיסורי המזבח" וכו'.
א"כ דעת הרמב"ן שהרמב"ם בחיבורו הגדול אינו סובר שיש מצוות יישוב הארץ ולכן באמת לא מנה זאת המצווה ולכך הסכים המגילת אסתר.
*** והנה לא רק הרמב"ן שבוודאי חקר דברי הרמב"ם לכל אורך ספריו והעמיק עד מאד אלא גם ר' יוסף קארו בחיבורו "הכסף משנה" על דברי הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה הלכה יב : "כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו"
וכתב הכסף משנה : "בכתובות (קיא) אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות ולעיל מהא (קי:) מארינן דאמר רב יהוד
תשובה
ב"ה ז' אדר תשס"ד
שלום רב!
הרמב"ן אינו יחידי, כל גדולי ישראל שעלו לארץ ישראל במהלך הדורות חשבו שזו מצוה. בודאי ריה"ל שבספר הכוזרי אומר שהעובדה שעם ישראל אינו עולה לארץ זו "חרפה", "מצאת מקום חרפתי מלך כוזר", הרמח"ל, תלמידי הגר"א והבעש"ט, האר"י ורבי יוסף קארו ורבים רבים עלו לארץ. זה נכון שהרמב"ן משיג על הרמב"ם מדוע לא מנה מצוה זו, הרמב"ן לא היה מתנגד ליישוב דברי הרמב"ם באופן שיסביר שגם לרמב"ם קיימת המצוה.
דברי בעל ה"מגילת אסתר" תמוהים מאד, שלפי דבריו הרמב"ם לא היה צריך למנות את כל המצוות הקשורות במקדש, שהרי אינן נוהגות עד בא המשיח, ומדובר על מצוות רבות.
התשובה שזו מצוה כללית מסתברת מאד בדברי הרמב"ם, שמקום קיום המצוות כולן הוא בארץ ישראל, מספר מדע עד ספר שופטים, ועוד שיתכן שלדעת הרמב"ם העיקר ביישוב ארץ ישראל הוא השלטון- המלכות, ולכן מנה מצות השמדת שבעת העממים, והיא בעצם מצות יישוב ארץ ישראל, כך מסביר ה"אבני נזר". ולכן נראה שלדעת הרמב"ם המצוה החלה רק בהקמת מדינת ישראל, שאז זכינו לשלטון עצמאי בארץ ישראל, וכך כותב גם רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו "דברי סופרים" שהמצוה של "וירשתם אותה וישבתם בה" היא שנהיה אדוני הארץ, זאת אומרת שתהיה לנו ריבונות, ואז חלה מצות יישוב הארץ.
ההסטוריה מוכיחה זאת, שהרי מיליוני יהודים הגיעו לארץ אחרי קום המדינה ולא לפני כן.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם