יחס ללימודים באוניברסיטה

בס"ד

שלום וברכה,


חברה היא דבר מאוד משפיע וקשה לאדם להשאר כמות שהוא אע"פ שהוא - בצדק - חושב את עצמו לחזק.

אספר לך שלושה סיפורים:

[{** א' **]}

סיפר לי חבר שהוא קצין בכיר באחת הסיירות כי פעם שאלה אותו בחורה רצינית מהי דעתו על שירות צבאי ב"מוסד" - "אתה מכיר אותם ואת אופי השירות ומה דעתך?"

השואלת היתה בחורה יראה ושלמה, מקפידה על תפילות ולשון הרע, שמלתה היתה נושקת לריצפה. נזהרת מחברת בנים ובוודאי מנגיעה וכו' וכו' והיא מאוד רצתה לתרום לעם ישראל, ורצתה לתרום את כישוריה דווקא ב"מוסד".

"את לא תחזיקי מעמד אפילו יומיים" - ענה חברי. "אין לך מושג איזה לחץ חברתי יופעל עליך ואין לך סיכוי לשמור על הערכים שאת מאמינה בהם".

"אתה לא מכיר אותי" - אמרה הבחורה ופניה נעלבות -"אני יוכיח לך שאפשר" אמרה ועשתה מעשה, התגייסה ל"מוסד" יחד עם מיטב הנוער העברי, שם היא העמידה במבחן את כל אמונתה וערכיה.

"טעיתי" - אמר לי חברי - "היא החזיקה מעמד שבוע ימים עד שלבשה מכנסיים, ועוד שבוע עד שהיא התחבקה עם כולם.


[{** ב' **]}

סיפר לי כצ'לה, המקים של ערוץ 7, הישיבה והישוב "בית א-ל", שכבר הפך להיות למועצה.

"אין לך מושג מהו לחץ חברתי". כשהתגייסתי לסיירת מטכ"ל הייתי הבחור הדתי היחיד בסיירת וכל בוקר - פשוט כל בוקר היה שואל אותי המפקד: "כצ'לה, אתה עוד עם הכיפה?"

לחץ מאדם ערכי שחי איתך כל היום, לחץ מאדם טוב שמוסר את נפשו למען עם ישראל - זה לא קל.

יש אנשים שחושבים שזה דבר פשוט - "התפילות של אמא שלי עשו את שלהן והצלחתי לעמוד מול הלחץ הזה", אבל זה היה כמעט נס.


[{** ג' **]}

סיפר לי חבר בוגר ישיבת הסדר שסיים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, התחתן וחי היום עם בחורה מצויינת ומשפחה לתפארת.

הוא אמר לי "דע לך", אם ישאל אותך מישהו על לימודים באוניברסיטה - תגיד לו - לא!!

כל החינוך הטוב שקיבלתי עזר לי כמעט בכל התחומים: שבת, כשרות, תפילות. הכל חוץ מנושא של בנות. כאן נכשלתי פעם אחר פעם ולא הצלחתי לשמור על עצמי.
זה פשוט בלתי אפשרי לשמור על הערכים שאתה מאמין בהם בחברה שהנושא הזה כל כך פרוץ בה. הלבוש, הדיבור, המחשבות, ההתנהגות, הכל - מושך להפקרות.
נכשלתי ונפלתי ונפלתי ועד היום אני סוחב על גבי את הצלקות האלו.


{[** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **
]}
סיפרתי את שלושת הסיפורים הללו ויכולתי לספר עוד שלושים סיפורים על בחורים ועל בחורות, על נפילות כאלו ועל נפילות אחרות.

ואם מישהו ישאל: [האם צריך להסתגר? ]
נענה לו בשאלה: [האם צריך להתקלקל?]

וכל הסיפורים שסיפרתי למעלה נועדו ללמד את כל האמיצים שאומרים: "לי זה לא יקרה" שהרבה לפניכם אמרו בדיוק כך וזה קרה וקרה.

לכן, דעתי היא לא ללכת לאוניברסיטה אלא רק במקרים מיוחדים:

1. רק במקצועות שאינם במכללות דתיות ולא משנה כלל הרמה.

2. אם כבר הולכים למכללות - עדיף מכללות נפרדות אלף פעמים ממסגרת מעורבת - אע"פ שהיא דתית.

3. ואם אוניברסיטה - רק אוניברסיטה דתית שרמה מסויימת של צניעות עדיין נשמרת שם.

4. לא לגור בשום אופן ב"מעונות" ששם ההפקרות חוגגת.

5. צריך לשמור באופן טוטאלי על המסגרת חברתית. לא לשבת ולהעביר "צחוקים" עם החברה, לא לשבת איתם בקפיטריה "בכיף". כל הקשרים החברתיים הלו טובים עם חברה טובים. אבל עולם הערכים של הציבור החילוני נכשל פעם אחר פעם במבחן המציאות. ואיננו צריכים להפיל את עצמינו למקום שכבר נפלו בו אחרים.

6. [חובה] פשוט חובה ליצור מוקד רוחני מחוץ לאוניברסיטה. שיעור קבוע או חבורה קבועה של אנשים עם ערכים מחוץ לאוניברסיטה, אנשים שיכולים לאזן אותך אם טעית ואם נכשלת ואם נפלת ח"ו.

וראי גם:

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=29041

בהצלחה!