שאל את הרב

יחסה של התורה כלפי חוקי המדינה

חדשות כיפה חברים מקשיבים 11/07/10 20:06 כט בתמוז התשע

שאלה

שלום רב,

אשמח לדעת מה היחס הנכון עבור המדינה בה אנו חיים. מה החוט המקשר בין התורה לבין המדינה? היש כזה?

* מה אמור להיות היחס שלנו כלפי מוסדות המדינה כגון בית המשפט?

* האם זה שאני נוסעת בכביש מעל המהירות המוכתבת בתמרור, (מעבר לפן הפלילי שבכך), אני גם עוברת על "חוקי המדינה" ויש בכך איסור של ממש? או שמא זה בסדר?

הדבר משתמע בעוד המון תחומי חיים.

חשוב לי להדגיש. אני לא שואלת את השאלה ברמה הטכנית. כי טכנית- אם נעשה ככל העולה על רוחנו, יווצר בלאגן וברור שאין זו מציאות בריאה.

השאלה נסובה לעניין ההלכה וחוקי התורה. מה יחסם של אלו למדינה?

אשמח לתשובה!

תשובה

שלום רב

יישר כח על השאלה היפה והחשובה. הנושאים מאד ארוכים ונרחבים ואני אשתדל לתמצת אותם בקצרה.

היחס שלנו לחוקי המדינה בעצם מורכב משלש רמות.

הרמה הבסיסית ביותר, היא רמה של שותפים. בדמוקרטיה כולנו שותפים במדינה, ולכן אנחנו צריכים למלא את חובתינו כשותפים. מכאן נובע גם התוקף של חוקים שקשורים לניהול השותפות, וגם המיסים של השותפות. מי שלא משלם ארנונה הוא בעצם גזלן - נהנה מהכבישים מבלי לשלם. מי שמרעיש בשעות האסורות, הוא מזיק את האחרים וכו' וכו'. מכאן גם תוקף לחוקי תכנון ובניה למיניהם ועוד ועוד.

רמה אחת יותר גבוהה היא רמה של 'מלך'. חז"ל קבעו ש'דינא דמלכותא דינא'. כלומר, חוקים שהשלטון קובע יש להם תוקף הלכתי ואסור לעבור עליהם. באופן כללי, התוקף לחוקים לא חל על כל החוקים באשר הם, אלא תלוי בכל מיני דברים. אני אציין רק שתי דוגמאות בולטות לכאן ולכאן - בודאי שחייבים לשלם את כל המסים ולא להעלים אף מס שהוא. מצד שני, ברור שחוק המדינה לגבי ירושה, לא חל, שהרי הוא מנוגד בתכלית לדיני התורה בירושה. באותה מידה כל חוק של המדינה שנוגד את התורה אין לו שום תוקף.

הרמה הכי גבוהה היא התיחסות למדינת ישראל כ'ראשית צמיחת גאולתינו'. הרמה הזו היא לא רמה הלכתית אלא רמה של התיחסות נפשית. עם ישראל בונה את חייו בארצו. להמנע מלשלם מס, זה לא רק גוזל את הציבור ואת השלטון, אלא זה בעצם דאגה לעצמך, על חשבון הדאגה לכלל עם ישראל. נכון, לא כל מה שהמדינה עושה אנחנו שמחים איתו, אבל כרגע זו הדרך של תחית עם ישראל בארצו, ולכן החוקים בארץ יותר חשובים לנו מהחוקים במקומות אחרים. (מצד שני, זה ברור שחוקים שהם נגד התורה בארץ, הם הרבה יותר מצערים אותנו, והרבה יותר מצריכים מאבק שלנו בהם מאשר חוק נגד התורה בחו"ל)

אמנם, אף שיש תוקף לחוקים מסיבות כאלו ואחרות, הרי שיש לדון את הדין על פי דין תורה. ולכן בתי המשפט שבימינו הפועלים שלא על פי דין תורה, הם מצערים אותנו מאד מאד ואף אסור על פי ההלכה לפנות אליהם אלא חובה לפנות קודם לבית דין רבני, ורק אם אחד הצדדים לא מסכים להדיין שם, בלית ברירה יש ללכת לבית משפט. הדברים נכונים שבעתיים לגבי בית משפט העליון שלצערינו ולבושתינו הוא מקדם באופן עקבי מדיניות אנטי יהודית (ואף אנטי מוסרית).

אני אציין עוד, שנהיגה בחוסר זהירות היא לא רק עבירה על החוק, אלא גם סיכון חיים שבמקרים מסוימים אף מביא לתוצאות נוראות ואיומות כמו שכולנו שומעים כמעט מדי יום.

ברכה והצלחה. שנזכה בקרוב להשבת השופטים כבראשונה ויועצים כבתחילה.

טוביה
tsbias@Actcom.co.il

כתבות נוספות