שאלה
שלום,
מדוע לא נקבעו תפילות מיוחדות ותעניות [צום, איסורי סיכה וכד'] ליום השואה? הנסיון של העם היהודי מלמד שזכרון תלוי בקיום פולחן דתי. האם השואה אינה מצדיקה יסוד נהגים שכאלה?
יהי שכר המשיב כפול מן השמים
תשובה
בס"ד
שלום רב!!
השואה היא אכן אחד הארועים העוצמתיים והנוראים ביותר בתולדות עמנו ואסור לנו בשום אופן לשכוח אותו או להזניח את זכרו.
אך לא פשוט היום לקבוע תענית כללית לעם ישראל. אין סנהדרין ואין בית דין או רבנות כללית לכל עם ישראל ולכן אין לחכמים כח וסמכות לקבע עוד יום תענית קבוע. בנוסף לכך לא רצו חכמינו להקשות יתר על המידה על עם ישראל בהוספת עוד יום אבל ותענית.
מצד שני, אתה צודק שזיכרון תלוי הרבה במצוות מעשיות ומנהגים דתיים ולכן החליטה הרבנות הראשית לישראל לצרף את יום הזכרון לחללי השואה לצום י' בטבת.
ב- י' בטבת אנו צמים, מתענים, מתפללים ומעלים את זכר המצור על ירושלים ותחילת החורבן וגם את זכרם של מיליוני חללי השואה הנוראית שמקום קבורתם וזמן מיתתם לא נודע. לכן זהו "יום הקדיש הכללי" מדליקים נר נשמה ומסמלים מעין "יום השנה" לכל הנרצחים שיום מיתתם האמיתי לא ידוע.
טעם העניין הוא כי יום י' בטבת הוא יום מיתת צדיקים, שבו מתו עזרא הסופר ועוד אחרים ולכן הוא נקבע ל"יום הקדיש הכללי".
יום השואה והגבורה בניסן משלים את י' בטבת ושם דגש על הגבורה, המאבק, התקומה וההשרדות וביחד אנו זוכרים, מזכירים ונזכרים לפני ה' אלוקינו - ובזכירת סוד הגאולה.
בברכה לבשורות טובות.