שאלה
לכבוד הרב שלום,
אני תלמיד ישיבת הסדר אשר מאז התיכון ועד היום "סוחב איתי" את בעיית שמירת העניים ופגם הברית. במהלך השנים ניסתי אין ספור פעמים לקום ולהלחם ואולם שוב ושוב נפלתי ולעיתים הרגשתי שבעקבות המלחמות שעשיתי עם היצר אף הגעתי למחוזות קשים יותר ויותר. כל זאת על אף שאני בן ישיבה בעל שאיפות רוחניות גבוהות מאד אולם התמודדות היצר פשוט איננה מרפה.
אל אף שלא הרמתי ידיים וכולי תפילה שגם לא ארים בעתיד, קשה לי כיום לקום ולהמשיך להלחם מתוך מחשבה כי אין לי יכולת אמיתית להתמודד עם הבעיה. אני יודע שזה נשמע כבא ממקום של יאוש אך לא הייתי אומר זאת לולי הרגשתי שבאמת באמת ניסתי הכל ופשוט נפלתי שוב ושוב.
כיום אני נמצא כבר בשלב בו מרבית חברי יוצאים ומתחתנים אך אני מרגיש שאינני ראוי לצאת ולהכיר בת זוג לאור הפגמים שפגמתי בנפשי לאורך השנים (בעיני, המחוזות אליהם הגעתי הינם נוראיים ואיומים). כיצד אני יכול להכיר מישהי לאחר מה שעוללתי לנפשי? אני אומר לעצמי כל הזמן שאינני ראוי ליצור קשר אמיתי ונפשי עם מישהי עד אשר אתקן את הפגמים ולפחות אחדל לתקופה ארוכה ואולם אני מרגיש שזה פשוט בלתי אפשרי עבורי.
האם אני יכול לצאת במצבי? ליצור קשר? איך אוכל להתמודד עם היאוש שבי לאור המקום שהגעתי אליו?
אני כותב מתוך שברון לב אמיתי וכואב.
ותודה מראש על התשובה!
תשובה
כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. אדם שהוא בעל יצרים גדולים הוא גם בעל כוחות גדולים. לכן לא פלא שאתה גם בעל שאיפות רוחניות גדולות.
אני מעריך ש/כאשר יהיה לך פת בסלך, תוכל להתגבר על היצר ביתר קלות, ולכן אני חושב שדווקא מתוך יצירת קשר עם בת זוג בעלת שאיפות תוכל להגיע לרוגע. כמובן שההתמודדות עם שמירת העיניים תמשיך גם אחר כך, אך כאמור תהיה קלה יותר.