ט' באב ותורה

א. כן
ב.כמו אבלים יובים על הריצפה או נמוך.זה מפורש בשו":
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנט
סעיף ג
ליל תשעה באב ויומו, (י) <ד> יושבים בבית הכנסת (יא) ב [ג] לארץ עד תפלת מנחה (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם (יב) מיד ג אחר [ד] שיצאו מבה"כ שחרית, (יג) ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות). (יד) .
ג.מחצות מקילים בעניין הישיבה, וכן לעניין מלאכה מי שצריך לעבוד. ורק אז מניחים תפילין. אכן ההגיון נראה הפוך. תשעה באב נקרא גם מועד (קרא עלי מועד לשבור בחוריי), ואת הצדשל המועד אנו מביאים יותר לידי ביטוי במחצית היום השניה של תשעה באב (החל מ12:45 זה חצות היום לפי שעות זמניות ולא לפי השעון שלנו). לענ"ד חז"ל רצו לומר לנו שאין עצב מוחלט בעולם הזה, ולכן גם נאמר בירושלמי תענית שהמשיח נולד בתשעה באב...(מאידך גם אין שמחה מוחלטת בעולם הזה ולכן בחתונה מזיכירים את החורבן!).
ג. לנגן מותר מיום שני בחצות היום היינו 12:45
ד.ודאי שמותר.