שאלה
שלום
לאחרונה למדתי שקיימות המצוות השמעיוץת שלהם אין טעם הגיוני לשכל האנושי ויש את אללה שנתנו טעם למצוות טעם רעיוני לא הטעם ממש ולאחרונה ראיתי בדברים בדבר שילוח הקן ברמב"ן
שאמר שזוהי מצווה מבוארת ממצות איסור שחיטה בהמה ובנה באותו היום שם מביא את טעם הרמב"ם על שהקשו עליו מכחמים שנתנו טעם רעיוני הרמב"ן הביא את דעתו של הרמב"ם שאומר שלמצוות כן יש טעם האם הרמב"ם דורש שיש טעם אנושי למצוות שהרי הוא פוסק הלכה לפי הטעם שדרש שהטעם שאסור להרוג בהמה ובנה משום צער ההורים על הבנים שבזה דומים לבני אדם ולכן דורש שהריגת בהמה ובנה מותרת אבל בהמה ובנה אסורה?
תשובה
שלום יצחק,
לא ברור לי שהבנתי בדיוק את מוקד השאלה שלך. אכתוב כמה דברים שאני מקווה יתייחסו לשאלה. (נדמה לי שנפלה טעות במשפט האחרון של שאלתך - "ולכן דורש שהריגת בהמה ובנה מותרת אבל בהמה ובנה אסורה")
א. במצוות שילוח הקן גם הרמב"ם וגם הרמב"ן מבינים שיש טעם גלוי למצווה שאדם יכול להבין, אלא שהם חולקים בתוכן הטעם. הרמב"ם מבין שהטעם קשור לחובה לשמור על כל המינים בעולם כפי שהקדוש ברוך הוא ברא אותם. הרמב"ן מבין שהטעם קשור להחדרת מידת החמלה בנפש האדם כמו מצוות האיסור של שחיטת אמא ובנה ביום אחד. כלומר, גם לרמב"ם מצווה זו איננה מהמצוות השמעיות.
ב. מערכת טעמי המצוות איננה תואמת בדיוק את מערכת פסיקת ההלכה. ישנן זיקות חשובות בין שתי המערכות, אבל ההיגיון ההילכתי בכל מצווה ומצווה הוא בדרך כלל יותר מורכב ומתחשב ביסודות חורניים רבים ולא רק ב"טעם" המבטא את הציר המרכזי של אותה מצווה אבל לא את כל פניה.
ג. גדולי החכמים לא תמיד מסכימים ביניהם לגבי השאלה: איזו מצוות נחשבות שמעיות ואיזו נחשבות בעלי טעמים שאדם יכול להשיגם. ועוד - גם כאשר הם מסכימים שלמצווה מסוימת יש טעם שאפשר להבינו מערכות השיקולים בבסיס הטעמים שונה לפעמים מחכם לחכם.
ד. קיום המצווה המתבסס על סמכות הפסיקה ההילכתית, איננו תלוי בטעם זה או אחר, אלא הוא נובע מקדושת הבורא וחוכמתו העלאית ומהצלת סמכותו לפוסקי ההלכה המקובלים על עם ישראל בכל דור.
אם לא הצלחתי לענות על שאלתך נא חזור אלי.
בברכה, דוב רקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם