שאלה
שלום וברכה.
אני פזותרפיסטית במקצועי (זו השנה השניה), מטפלת בגברים ונשים כאחד. ידוע לי כי אין איסור גורף לגבי טיפול בגברים אומנם הדבר מציק לי ואני מרגישה שהעיסוק בזה בעייתי לפעמים,לא מספיק נקי וטהור. כוונותי בטיפול מקצועיות בלבד אך לעיתים אני חשה מצד מטופלים מסויימים שהטיפול גובל באינטימיות מסויימת. אין ביכולתי כרגע לעזוב את העבודה שהרי זהו מקצועי, אני אוהבת אותו ומרגישה שאני עוזרת ברוך ה' להרבה אנשים. אבל השאיפה בע"ה להגיע למצב בו אטפל באופן פרטי בנשים.(אני יודעת שקשה להגיע לכך- אך זו השאיפה..) האם קיים איסור לטפל בגברים או שזו יותר תחושה אישית? האם באמת רצוי לתכנן את עתידי לטיפול בנשים? (השוק הפרטי קשה...)
תשובה
ב"ה
שלום.
דווקא משום שהדבר מציק לך ואת מרגישה את הבעייתיות שבדבר אז כדאי לך לטפל אך ורק בנשים!
העיסוק שלך הוא בגדר של מצווה ובעצם נתינה לך הרשות ע"י התורה לעסוק ברפואה ולעזור לאנשים ללא הבדל בין גברים לנשים ו"אומן עסוק במלאכתו" ובדיוק כמו שרופא יכול וצריך לטפל .
אך מקצוע פזותרפיסטית הוא נמצא על הגבול ואת מרגישה את הגבול היטב ואת הבעיתיות שבדבר ולכן תטפלי בנשים בלבד!
ומבחינה הלכתית יש מקרים שמותר להיות פזותרפיסטית לגברים וביחוד אם מדובר על חולים ומקרים קשים כגון שיתוק (אפילו סכנת אבר אחד ) וכמובן חולים שיש בהם סכנה ויש מקרים שאסור להיות פזותרפיסטית לגברים כגון בטיפול מונע או בטיפול לתענוג ושיחרור והידרותרפיה בבריכה וכדומה .
להרחבה כדאי לך לעיין באיצלקלופדיה הלכתית רפואית כרך ה' ובהפניות שם למספר מאמרים בספרי "אסיא".
בברכה,
עוזיאל אליהו,
.