טיסה לחו"ל

בס"ד

ארץ ישראל קדושה מכך הארצות, וכבר אמרו חז"ל שכל ההולך ארבע אמות זוכה לעולם הבא. לכאורה זהו דבר פלא, וכי משום שאדם הולך בה יזכה לעולם הבא? מה הוא כבר עשה שמגיע לו שכר כזה גדול?

רואים מכך שאכן כל שהות בארץ ישראל מוסיפה קדושה וטהרה, ללא תלות במעשים, ולכן אנו זוכים אח"כ לדרגה גבוהה יותר בעולם הזה ובעולם הבא. כל דקה שנמצאים בארץ - שווה הרבה יותר מכל כסף וזהב שבעולם!

[תארי לעצמך שבעל יאמר לאשתו שהוא נוסע לשבועיים כדי להתגעגע אליה, וכך כשהוא יחזור הוא יאהב אותה יותר]. האם לדעתך זה רעיון טוב?

אני מניח שתשיבי בשלילה. וזאת משום שקשר בין בעל לאשתו הוא קשר של חיים!

גם אף אדם נורמלי אינו שם עצמו במאסר למשך שבועיים כדי שאז הוא ירצה יותר את החופש,
נכון?

וכך בין בני זוג, גם בשבועיים האלו הבעל צריך להעניק לאשתו את אהבתו ולחלוק עמה את חייהם. בגלל שהקשר ביניהם הוא כל כך חשוב, הוא קשר של חיים, הם לא יוותרו עליו אפילו לשבועיים, גם אם הויתור יגרום לחיזוק הקשר בהמשך. וכך גם ביחס לארץ ישראל, בת הזוג של עם ישראל.

נאמר בתורה "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה תמיד, מראשית השנה ועד אחרית שנה". בארץ ישראל ישנה השגחה ישירה של ה'! זה הבית של הקב"ה, כביכול! איך אפשר לעזוב אותו?

יתכן שכאשר את יוצאת לשבועיים לחו"ל, זה גורם לך יותר להרגיש את החיסרון של ארץ ישראל, אבל לא בגלל הרגש החיצוני נוותר על אותה הקדושה שיכולנו להשיג בארץ ישראל באותם השבועיים.

האמת היא שגם בין בני זוג וגם ביחס לארץ ישראל נראה שהאהבה מתחזקת לזמן קצר בלבד, משום שהריחוק משפיע רק על האהבה החיצונית, הרגשית (שגם היא חשובה).

האהבה העיקרית כמו בזוג וכך גם בארץ ישראל היא החיים המשותפים שהם יוצרים, ובונים קשר עמוק ותמידי.

למעשה גם בדברים הרבה יותר נמוכים אנחנו מתנהגים כך. אם ניקח לדוגמא את התייחסותנו לממון, גם אם יש לאדם כסף רב הוא עדיין מנסה לקנות דברים במחיר טוב ולחסוך כסף. על אחת כמה וכמה ברוחניות, עלינו להשתדל כמה שיותר ולהרויח כל מדרגה שביכולתנו להשיג. ועל אחת כמה וכמה בדבר שהוא חלק מהחיים שלנו.
ולמעלה מכל השיקולים האלו: הרי האהבה לארץ ישראל היא בעצם ביטוי לאהבת ה' שמעניק לנו חיים כל רגע ורגע. כיון שאנחנו יודעים שה' רוצה יותר שנהיה כל הזמן בארץ מאשר שנבקר חלק מהזמן בחו"ל, אז כך אנחנו מבטאים יותר את אהבתנו אליו! אנחנו לא עובדים את ה' על פי סברות ליבנו, אלא על פי רצונו.

רק לצורך מאוד גדול מותר לצאת באופן זמני לחו"ל: ללמוד תורה, לישא אשה או לצורך פרנסה, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה'.

כל טוב!