שאלה
בס"ד
שלום רב כבוד הרב,
רציתי לשאול, אילו כלים צריך להטביל?
ומדוע?
שמעתי שלא מטבילים כלי פלסטיק אלא רק כלי מתכת וזכוכית מכיוון שהמדיינים אכלו בזה טרפות וכדי להכשיר את הכלים הללו היו צריכים בני ישראל להטביל אותם, וכלי פלסטיק לא היו איתם
אבל שמעתי מהרב של גבעת הסלעים בראש העין (זה רק לשם תועלת ולא לשם לשון הרע) שצריך להטביל גם כלי פלסטיק מכיוון שהיום כלי הפלסטיק עמידים יותר מפעם ויש כלים מסיליקון שעמידים בתנור בחום גבוה וכו'
האם צריך להטביל כלי פלסטיק?
ובבקשה אשמח לנימוק.
תודה רבה רבה רבה!!!!!
תשובה
שלום לך
כלי פלסטיק לדעת רוב הפוסקים אין צורך להטביל, וכך הוא המנהג הרווח בציבור. ויש מהפוסקים שהחמירו לחייבם טבילה ככלי זכוכית. והרוצה להחמיר ולהטביל כלי פלסטיק, יטבילם ללא ברכה, הואיל ולרוב הפוסקים אין מצווה להטבילם (ציץ אליעזר ח"ז, לז. מנח"י ח"ג עו-עח, יבי"א ח"ד יו"ד ח).
אכן המקור לטבילת כלים נלמד מפרשת המלחמה בבני מדין ונאמר שם אך את אשר יעבור באש תעבירו באש [ היינו ליבון ] ואת אשר יעבור במים תעבירו במים [הגעלה]
אך למדו חכמים שסיבת הטבילה אינה משום טעם ממאכל אסור שכן כלל נקוט בידינו שטעם הבלוע בכלי נפגם לאחר 24 שעות ואין בו איסור ובנוסף סתם כלים לאו בני יומם ולכן טעם האיסור שבהם פגום ולמרות זאת ציותה התורה להטביל את כלי מדיין - משמע א"כ שיסוד הטבילה אינו קשור דווקא למאכלי האיסור אלא לעצם מעבר הכלי מרשות גוי לרשות ישראל ולכן למשל צריכים להטביל גם כלים חדשים מהמפעל
ואעתיק לך סיכום עניין זה מספר פניניי הלכה - טבילת כליםולהרחבה עייני בספר באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=149
בברכה הרב אייל משה
פניני הלכה טבילת כלים
"כל הכלים השייכים לצרכי הסעודה, כמו סירים צלחות וסכו"ם, שנעשו בבית חרושת של גוי, או שנקנו מחנות של גוי - אסור ליהודי שקנה אותם להשתמש בהם לפני שיטבילם במקווה או במעיין.
וחשוב להדגיש, שסיבת הטבילה איננה מפני החשש, שמא הגוי אכל בכלים אלו מאכלים שאינם כשרים, אלא גם אם ברור מעל לכל ספק שהכלים חדשים לגמרי, ולא נעשה בהם עדיין שום שימוש, הואיל והיו שייכים בתחילה לגוי, על פי ההלכה צריך לטובלם במקווה (שו"ע יו"ד קכ, א).
עוד חשוב לציין, שהנימוק להלכה זו אינו מפני הניקיון, שכאילו אנחנו חוששים שמא הכלים שנעשו בבית חרושת של גויים מלוכלכים, ולכן על פי ההלכה צריך לטובלם במקווה. כי אם הסיבה היתה ניקיון, לא היינו צריכים לטובלם דווקא במקווה או במעיין מים חיים, אלא היה צריך לנקותם היטב במים ובסבון.
אלא ברור שיש כאן עניין אחר לגמרי, הנוגע למושג העמוק של קדושת האכילה. על פי התורה אכילתו של היהודי צריכה להיות שונה מאכילת הגוי. לא סתם אכילה למען סיפוק התאווה, או בשביל לחיות חיים רגילים ללא שום אידיאל, אלא אכילה רוחנית יותר, כדי לשאוב כוחות לעשיית מעשים טובים. הטבילה מבטאת את המעבר של הכלים ממדרגת הגוי למדרגת היהודי.
כמו בכל המצוות, גם לפני הטבלת הכלים יש לברך. וכך הוא נוסח הברכה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלים". ואם הוא צריך להטביל רק כלי אחד, יאמר "על טבילת כלי" (שו"ע יו"ד קכ, ג).
ה - אילו כלים צריכים טבילה
לא כל הכלים המיוצרים בבתי חרושת של גויים צריכים טבילה, אלא שני תנאים עיקריים צריכים להתקיים כדי שהכלים יתחייבו בטבילה: האחד, שהכלים ייועדו לצרכי סעודה, כמו למשל סירים, מחבתות ושיפודים או צלחות, כוסות וסכו"ם, וכן כלים שנועדו לצורך איחסון מאכלים. אבל שאר כלים שאינם שייכים לצרכי האכילה, כמו מברג, מספריים וכדומה, אינם צריכים טבילה (שו"ע יו"ד קכ, ד).
התנאי השני קשור לחומר שממנו הכלים עשויים, כי רק כלים העשויים מאחד ממיני המתכות או הזכוכית חייבים בטבילה. אבל כלים העשויים מעץ או אבן או חרס - אינם חייבים בטבילה. אפשר לומר שהכלים שעשויים מהמינים המורכבים והמעובדים יותר - כמו מתכת או זכוכית - חייבים בטבילה, אבל כלים העשויים מהמינים הפשוטים, הקרובים יותר לטבע, פטורים.
כלי פלסטיק לדעת רוב הפוסקים אין צורך להטביל, וכך הוא המנהג הרווח בציבור. ויש מהפוסקים שהחמירו לחייבם טבילה ככלי זכוכית. והרוצה להחמיר ולהטביל כלי פלסטיק, יטבילם ללא ברכה, הואיל ולרוב הפוסקים אין מצווה להטבילם (ציץ אליעזר ח"ז, לז. מנח"י ח"ג עו-עח, יבי"א ח"ד יו"ד ח).
כלים שנועדו לשימוש חד פעמי, אף שהם ממתכת כאלומיניום, אינם צריכים טבילה (מנחת יצחק ח"ה לב, א). ונראה שגם מי שרוצה להשתמש עוד פעם או פעמיים בתבנית הזו, אינו צריך לטובלה, מפני שאין השימוש החוזר משנה את העובדה שהיא נועדה לשימוש זמני, ואין עליה שם כלי. וכן המנהג הרווח (וע' בס' טבילת כלים א, הערה י, שכך משמע מהרב פיינשטיין, אמנם משמע שיש חולקים ומחמירים).
כלי חרסינה - לדעת רוב הפוסקים אינם צריכים טבילה, שדינם כדין כלי חרס (שאלת יעבץ א, סז, פת"ש יו"ד קכ, ב). ואמנם יש אומרים שעל פי המנהג נכון לטובלם בלא ברכה (ערוה"ש קכ, כט; בא"ח ש"ב מטות ז), אולם כיוון שלכל הדעות טבילת כלי זכוכית מדברי חכמים, וכלי חרסינה הם ספק כלי זכוכית, ולדעת רוב הפוסקים אין צריך לטובלם, כל אימת שברור שהכלים עשויים מחרס ורק הציפוי שלהם מחרסינה, אין חובה לטובלם. והמחמיר תבוא עליו ברכה.
אבל כלים מחומרים קשיחים, כדוגמת: ארקופל, קוראל, קורנינג, הרי הם ככלי זכוכית וצריכים טבילה בברכה
ט - כלים חשמליים
בתקופה האחרונה נתחדשו הרבה כלים הבאים במגע עם האוכל שיש בהם חלקי חשמל, כמו למשל כף חשמלית או קומקום חשמלי או מצנם (טוסטר). וברוב המקרים כלים אלו מיוצרים בבית חרושת של גויים, ואם כן יש להטבילם לפני השימוש. ובכלים שאין חשש שהטבילה תגרום להם נזק אין בעיה, אבל לגבי הכלים שעלולים להינזק על ידי המגע עם המים, מתעוררת השאלה כיצד להטבילם.
ראשית יש לציין, שיש פוסקים הפוטרים לגמרי את כל כלי האכילה הפועלים על ידי חשמל מטבילה, מפני שלדעתם אין הם נחשבים לכלים, הואיל וכל פעולתם היא רק כאשר הם מחוברים לשקע (שזה נחשב כחיבור לקרקע, וכל המחובר לקרקע אינו כלי). ובמיוחד הדברים אמורים לגבי כלי חשמל שיש להם מקום קבוע ואין רגילים להזיזם ממקומם, כדוגמת מצנם (שו"ת שב יעקב לא. שערים המצויינים בהלכה לז, ז).
אבל לדעת הרבה פוסקים גם כלי חשמל מחויבים בטבילה, וכל זמן שלא הטבילום, אין להשתמש בהם. אלא שחוזרת השאלה, איך אפשר להטבילם בלא שיתקלקלו.
כמה פתרונות הוצעו לשאלה זו. בתשובות אגרות משה (יו"ד א, נז) כתב, שיטביל את כל הכלי חוץ מהחלק החשמלי העלול להתקלקל, שאותו ישאיר מחוץ למים. והטעם לכך הוא, שהחלק החשמלי אינו נחשב לכלי, והוא עצמו פטור מהטבילה, ולכן אפשר להשאירו מחוץ למים. אולם יש מחמירים הסוברים שגם את החלק החשמלי צריך להטביל במים, ולדעתם אפשר לעטוף את החלק החשמלי בבד לח, שמצד אחד ימנע מהמים לחדור לתוך הכלי, ומצד שני על ידי לחותו יצור חיבור בין מי המקווה לכלי (חלקת יעקב ב, סא. מנחת יצחק ב, עב).
אבל ישנם מקרים שגם הצעות אלו לא יועילו, במצנם, למשל, שקשה מאוד להטבילו בלי שיתקלקל. ולכן צריכים להוסיף עוד הצעה, והיא לתת את הכלי לטכנאי יהודי, כדי שהוא יפרק מעט את הכלי ולאחר מכן ירכיבנו מחדש, וכך הכלי נפטר מטבילה. והטעם הוא, שלמעשה מי שגמר מבחינתנו להתקין את הכלי ולהכשירו לשימוש, היה הטכנאי היהודי ולא בית החרושת של הגויים, וכלי שעשהו יהודי כמובן שפטור מטבילה. וכל זה דווקא אם הטכנאי יפרק אותו פירוק מקצועי, אבל אם אדם סתם יפרק בו איזה בורג צדדי ויחזור להרכיבו, לא ייחשב הדבר כעשייתו מחדש, ועדיין נצטרך להטבילו.
וכמובן שהדבר הפשוט ביותר הוא לקנות מכשירים מתוצרת ישראל, שהם הרי פטורים מטבילה. וגם אם אין חברה ישראלית שמייצרת את הכלי על כל מרכיביו, בכל אופן אם הגימור וההרכבה נעשו בחברה ישראלית, הכלי פטור מטבילה.
תנור אפייה גדול, אף שהיה של גויים פטור מטבילה. מפני שבדרך כלל האוכל אינו מונח בתנור עצמו אלא בתוך כלים או תבניות, וכן מקומו קבוע ואין רגילים לטלטלו ולהשתמש בו ככלי קיבול. אבל את התבניות שלו צריך לטבול."
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם