שאלה
לכבוד הרב שלום,
אני כותב לך על-מנת לבקש את עזרתך במצוות "הכנסת כלה".
חברתי ואני החלטנו להתחתן. אולם, כשלמדנו את דיני ומנהגי הנישואין, נתקלנו במנהגים רבים שהקשר בינם לבין התורה אינו ברור. אנחנו רוצים להתחתן על-פי התורה, אולם חשוב לנו מאד שהטקס יהיה אמיתי, ושלא יהיו בו מנהגים שהטעם היחיד לקיים אותם הוא ש"כך נהגו". הדבר חשוב במיוחד לחברתי - היא לא מוכנה בשום אופן לקיים מנהגים שלא נובעים בבירור מהתורה.
כתובה
המנהג שמפריע לנו ביותר הוא - שהכתובה היא בארמית. כך נהגו כאשר היה בכך טעם (רוב העם ידע ארמית). אולם, מנהג אינו כדבר ה', שיש לקיים בלי להבין. מנהג הוא מעשה אנושי, שנקבע ע"י בני-אדם מטעמים אנושיים, ואם בימינו הטעם השתנה - אין סיבה לכפות על כולם לקיים מנהג זה. הכפיה הופכת את החתונה האורתודוקסית לתהליך טקסי חסר-משמעות, ומרחיק אנשים מהיהדות האורתודוקסית (וכמו שאמרה מדריכת-כלות אחת "יהדות זה כמו מכונת כביסה - לוחצים וזה עובד; אין צורך להבין").
אני לא כותב את הטענות האלו על-מנת להתנצח באופן תיאורטי, ואני גם לא מבקש מהרב שישנה את ההלכה עבור כלל ישראל (אם-כי אשמח מאד אם זה יקרה). המטרה העיקרית שלי היא למצוא רב שיסכים לכתוב כתובה בעברית בלבד, כי חברתי לא תסכים להתחתן אם תהיה כתובה בארמית (היא גם לא מסכימה שיהיו שתי כתובות שונות, או שתהיה כתובה בארמית שקוראים אותה בעברית).
נוסח הקידושין
בימינו מקובל הנוסח "הרי את מקודשת לי", אולם הנוסח הזה נראה לנו (ובמיוחד לה) מלאכותי ולא מתאים לשפה המקובלת בימינו. אנחנו רוצים להשתמש בנוסח "הרי את אשתי" - נוסח שגם הוא אפשרי על-פי ההלכה, או - טוב יותר - בנוסח עברי יותר "הנה את אשתי" או "היי לי לאישה".
ושוב, אנחנו מחפשים רב שיסכים להיות נוכח בחתונה כזאת, ולא יחרים אותנו רק בגלל שאנחנו נוהגים בצורה קצת שונה מהמקובל.
סיכום
חשוב לי שיהיה רב בחתונה שלנו, כדי שיפקח על הטקס ויראה שהוא כשר על-פי התורה. אבל אני לא רוצה לכפות על חברתי (ועל עצמי) מנהגים לא ברורים, שאינם נובעים מהתורה. כפייה כזאת יכולה להרוס לנו את כל שמחת הנישואין.
אנשים שפנינו אליהם אמרו לנו "מה אכפת לכם? תעשו מה שכולם עושים וזהו, העיקר שתתחתנו כבר!" אבל אנחנו לא מסוגלים לחיות בגישה כזאת - זה מוציא את הטעם מהחיים.
האם נראה לך שיש סיכוי כלשהו למצוא רב שי
תשובה
שלום!
הבעיה העולה מדבריך היא מנהגים שנראה לך ש'אבד עליהם הכלח'.
אם דנים בסיבות המקוריות של מנהגים שונים, לא פעם סיבות אלה אינן רלוונטיות היום, ובכל זאת המנהגים ממשיכים להתקיים.
הפתרון לשאלה זו נעוץ, לדעתי, לא בחיפוש סיבות הסטוריות, אלא בחיפוש עכשוי של משמעות. לפעמים המנהג חכם מאתנו, מעין הפתגם 'חכם השביל מההולך בו'.
במקום לדון בשאלה מה היו מקורותיו של מנהג, ראוי יותר לשאול: האם המנהג, כפי שהוא, הוא באמת חסר משמעות, והוא באמת הפסיק לגמרי לדבר אל ליבי?
לכל לומד תורה ישנן תובנות חדשות, ביחס לדברים שלמד בעבר. פעמים רבות אתה לומד פרק בתנ"ך, או סוגיא בגמרא המשך הלימוד, לפעמים אחרי שנה או שנתיים, לפעמים אחרי עשר שנים או יותר, מעלים תובנות חדשות. כך הוא הדבר גם ביחס למנהגים. לפעמים נדמה לך שסיבת המנהג ברורה ואינך מזדהה איתה, אך זמן נוסף עשוי לשנות דעה זו.
ישנם מנהגים, אפילו מנהגים רבים, שעברו ובטלו מן העולם. מדוע דווקא מנהגים מסויימים שרדו? האם הכל יד המקרה?
לדעתי, מנהגים שעוררו תחושה פנימית עמוקה בלב העם, הם ששרדו. מנהגים שלא שרדו היו כאלה שלא השתלבו בתחושה העמוקה של מה שהנישואין מבטאים.
אגב, אחד הדברים שנישואין מייצג הוא המשכיות הדורות. וזו עצמה סיבה להתייחס ביראת כבוד למנהגי הדורות הקודמים בתחום זה.
דוגמא לתפיסתי זו, (בנושא מנהגי נישואין), אפשר לקרוא בפרק הראשון של מאמרי על משמעותם של מנהגי חופה, שהתפרסם בבטאון 'צוהר', חוברות ט' ו-י'.
במאמר לא דנתי שם בשאלה מדוע הכתובה היא דווקא בארמית. דנתי בשאלה מה משמעותה של כתובה באופן כללי.
אני מתקשה להבין את העדפת הנוסח 'היי אשתי' על פני הנוסח 'הרי את מקודשת לי'.
מדוע עלינו להוציא את ממד הקדושה מחיינו?
עצה מעשית:
כדאי שתבחרו לחתונתכם רב שבקיא בהלכות ומנהגי חופה, ותשבו להכין איתו את החופה מראש.
עצתי לכם, שלא תחליטו איך אתם רוצים שתראה חופתכם בעצמכם, אלא תעשו זאת בהתייעצות עם מומחה לדבר.
אני לא מכיר רב שיסכים לקבל תכתיבים בלא להדבר עם הזוג קודם לכן.
ברכת שמחה ואושר!
ישראל סמט