שאלה
בס"ד
שלום וברכה,
אני מתגייס במחזור מרץ הקרוב כבני"ש מטעם ישיבת הסדר ידועה ולכן לא אפרט את שמה..
יש לי הרבה חששות לקראת הגיוס הזה מה יהיה איתי?,מה יקרה עם אפשל?איך היה מבחינה דתית?,
אבל השאלה שהכי מטרידה אותי זה המשפחה והבית[רק לציין שאני סופר ילד בית שמתקשר כל יום הביתה]אני ממש מתפדח לשאול את אחותי הנשואה ואחי התאום שלומד בישיבה ומגיע בערך פעם בחודש הביתה איך הם לא מתקשרים כל יום?
האמת אין לי בעיה לישון מחוץ לבית הייתי בישיבה תיכונית ועכשיו בהסדר אני בישיבה אבל יש לי מין קשר עמוק לבית שאומר שאני רוצה להיות בבית..זה טבעי דבר כזה?איך להתמודד עם המרחק?יציאות פעם בשבועיים?
אשמח לדעת עם הרב יוכל לענות לי קודם הגיוס..בתודה מראש (-:
תשובה
שלום וברכה
המצב בו אתה נמצא אינו שלך בלבד.
הוא נחלת אנשים רבים, העומדים בפני שינויים משמעותיים, ובעיקר לפני גיוס.
מובן שזה לא מנחם, כי כל אחד מבקש בראש ובראשונה ובצדק את המענה למצוקה שלו. ברם, הידיעה כי אתה לא לבד, ורבים שותפים למציאות הזו בהחלט מחזקת ונותנת מעט כוחות. לפחות היא מסירה את מעטה התחושה שמשהו פגום מן היסוד.
כיצד מתכוננים למציאות זו ?
צריך ללכת בשני מסלולים. מסלול אחד הוא המסלול הנפשי, ואם יש מישהו שיכול לעזור לך במישורים אלה, או שיש לך קשר עם בעל מקצוע – הדבר מאוד יקל עליך. אל תתבייש, והדבר כלל אינו יוצר סטיגמה, כי אם מסייע לך להוריד את המשא הכבד מעל כתפיך, דווקא בשל העובדה שמה שאתה מתאר מוכר בספרות המקצועית, ויש דרך להתמודד עם זה.
המסלול השני הוא המסלול הרוחני: במסלול הרוחני אדם אומר לעצמו כי הוא הולך לעשות שליחות חשובה למען עם ישראל, ובשל היותו בעל צלם אלוקים יש ביכולתו לעמוד בקשיים שונים, והקשיים עצמם מחשלים ומחזקים, ובסופו של דבר אדם עוזב את ביתו ביום מן הימים, ואולי אפילו אפשר לראות בתהליך הזה שיהיה בצבא דווקא דבר מבורך להשלמת האישיות שלך. לא זו בלבד, אלא שאנו מאמינים כי ניסיונות הבאים על האדם הם חלק בלתי נפרד מהעולם הרוחני שהוא בונה, ושהם יובילו אותו למקומות היותר טובים.
השילוב של שני הדברים האלה ביחד יוצר חוסן שמסוגל להתמודד עם המציאות.
ועוד דבר קטן אחד – האמן בעצמך כי תהיה מסוגל לעמוד בקושי הזה, ואף שיהיה מרחק גדול מהבית, הוא לא יהיה תהומי, ויהיה קשר עם הבית, כך שהמציאות הצפויה יותר מאירה ממה שאתה פוחד ממנו.
כל טוב והרבה הצלחה