חשיבה

שלום.
1. יש מצוות שתיקנו ברכות לפניהם, ויש שלא תיקנו. מצוות פאה היא מצווה שאין בה מעשה. היא מצווה להשאיר ולא לקצור. לכן לא תיקנו עליה ברכה, כמו על כל המצוות שנחשבות למצוות "לא תעשה".
2. אני חושב שכיוון החשיבה שהחכמים בדור חכמי המשנה היו גאונים, ואמיצים, ומיוחדים במינם עד שקשה לתאר את גדלותם וקדושתם הוא נכון, ואף נכון מאד. אך חלילה חלילה לחשוב כי הם היו "רפורמים" והקלו בשמירת מצוות התורה כמלוא הנימה. זה כיוון חשיבה מאד מאד מאד לא נכון.
הגמרא מספרת שהיה גוי, שרצה להתגייר, בא אל שמאי ושאל אותו "כמה תורות יש לכם?"
ענה לו שמאי "יש לנו שתי תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה".
אמר לו הגוי: "תורה שבכתב- אני מאמין לך. אבל תורה שבעל פה- אני לא מאמין לך. גייר אותי, אבל אני מקבל רק את התורה שבכתב".
שמאי לא הסכים לגייר אותו.
הלך הגוי להילל, שמע הילל את דבריו, ואמר לו: אין בעיה. אגייר אותך.
התחיל הילל ללמד אותו תורה שבכתב. אולי היה זה ספר בראשית. דבר ראשון שהיה צריך הגוי ללמוד, כדי ללמוד תורה שבכתב, זה קריאת השפה העברית. התחיל הילל ללמד אותו "אלף, בית, גימל, דלת..."
למחרת, חזר הגוי אל הילל ללמוד, עשה הילל "חזרה" על מה שלמדו אתמול, והתחיל: "תיו, שין, ריש, קוף..."
אמר לו הגוי: "למה אתה הופך?"
אמר לו הילל: מי אמר לך שאני הופך?
אמר לו הגוי: אתמול לימדת אותי סדר הפוך!
אמר לו הילל: אז איך תדע אם הסדר של אתמול הוא הנכון, או הסדר של היום? אין לך ברירה, אתה חייב לתת אמון בי, במורה, ברב, במי שמלמד אותך תורה כחלק משרשרת מסירת התורה מדור לדור.
זה שנותנים 39 מלקות ולא 40, וזה שאדם חלש מקבל פחות מלקות, וזה שמספר המלקות חייב להיות מספר המתחלק בשלש ועוד ועוד ועוד, כל הפרטים האלה הם התורה שבעל פה, ש"משה קיבל... מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (מסכת אבות, פרק א' משנה א')
וחלילה חלילה חלילה לחשוב על חכמינו שהיו "רפורמים" או אפילו דמיון קטן בינם לבין הרפורמים.