שאלה
שלום הרב שלמה. חג שמח!
יש לי שאלה בקשר למסילת ישרים:
למה הרמח"ל מכליל את חשבון המטרות והמעשים דווקא במדת הזהירות?
הרי הוא כותב שההבדל העיקרי בין מדת הזהירות לבין מדת הזריזות היא שמדת הזהירות היא בבחינת "סור מרע" והזריזות היא בבחינת "עשה טוב". אם כן והרי גם לסור מרע וגם לעשה טוב צריך את חשבות המטרות והמעשים.
ועוד הוא כותב (בסוף פרק י'- בביאור מפסידי הזריזות) "והנך רואה, כי על הרב לא יהיה האדם זריז אם לא יהיה זהיר בתחילה, כי מי שלא ישים לבו לזהר במעשיו ולהתבונן בעבודה ומשפטיה, שזו היא מדת הזהירות, כמו שכתבתי, קשה שילבש אהבה וחמדה אליה ויזדרז בתשוקה לפני בוראו, כי הנה עודנו טובע בתאוות הגופניות ורץ מרוצת הרגלו המרחיקו מכל זה, אמנם אחר שכבר פקח עיניו לראות מעשיו ולהזהר בם, וחשב חשבון המצוות והעברות, כאשר זכרנו, נקל הוא לו שיסור מן הרע, וישתוקק אל הטוב ויזדרז בו, וזה פשוט."
וכאן לכאורה הוא מדגיש שהזהירות צריכה להיות קודם למדת הזריזות כי בה כלול חשבון הנפש ולכאורה הינו יכולים לעשות טוב תחילה ע"פ חשבון הנפש ואח"כ לסור מהרע ובכל-זאת דואג הרמח"ל להצמיד את חשבון המטרות והמעשים למדת הזהירות.
בנוסף לכך, הרי כל מדה במסילת ישרים צריכה את קנייתה (חוץ מהקדושה לפי מיעוט עיוני בה)ואיך תהיה קנייתה ללא חשבון מעשים ומטרות? וממילא חשבון המעשים והמטרות נראה לכאורה קשור לכל מדה?
תשובה
בסד
שלום רב
אין ספק כי לימוד מחשבות והתבוננות מעמיקה במעשינו הן לפני העשיה והן לאחריה הם יסוד מידת הזהרות !!כי זה המפתח לתיקון הוא הוא ה"סור מרע"
ואומר הרב כי לזה צריך מידת הזרזות.!!!
מידת הזרזות בתוך הזהרות!!זרזות לחשוב ולהתבוננן במעשים ולא להתרשך בכך חלילה.
בברכה