שאלה
שלום,
יש לי בעיה שאני סוחב איתי כבר המון שנים ולא יודע מה לעשות, אני מרגיש תקוע מכל כיוון.
אני חייל בן 21 דתי. אני חי במשפחה מסורתית (פחות או יותר) וחי באזור ..... שנחשב לאזור חילוני מאוד. אין כמעט מסעדות כשרות, מקומות בילויים כשרים, כל החברים שלי חילוניים. היו לי 2 חברים דתיים אבל גם הם חזרו בשאלה לאחרונה. אני מרגיש בודד ביותר חסר חיים לחלוטין.
החיים שלי מתחילים בבסיס ונגמרים שם. בשישי שבת אני מתייסר. כל השבת מחכה שהשבת תגמר מרוב שמשעמם ואין לי מה לעשות. כל השבת/ חג בחדר. אני מאמין באלוהים ושיש לנו השגחה. אבל כל המטרה היא להינות מהחיים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לא? מה זה שווה אם אני מרגיש ריק מתוכן כל הזמן? שאני באמת מייחל לכך שהייתי נולד למשפחה חילונית. לצערי אני מרגיש שכל החוקים והמצוות שאני מקיים הם נטל. מגבילות אותי בכל תחום חיים אפשרי.
רציתי להיות מנתח והדבר בעייתי ביותר עצם היותי כהן אבל את זהה אני מבין. חשבתי ללמוד פסיכולוגיה/פסיכיטריה אבל שוב נתקלתי בבעיה- כמה אנשים יסכימו ללכת לפסיכולוג חובש כיפה? ועוד לנוכח העובדה שאני חי באזור חילוני כ"כ.
אני בכלל לא מדובר על מציאת בת זוג. כל בחורה שניסיתי לצאת איתה/לדבר איתה נרתעת מיד לנוכח הכיפה.
את זה אני לא מבין... השבת נועדה למשפחה חברים ומנוחה... כל החברים שלי נוסעים לים הולכים להיפגש ועוד. בחגים המשפחה שלי מזמינה סרטים ויושבת ביחד.
אני מרגיש שאני מנותק מכל צד חברתי בחיים.
אני יודע דעל פניו זה נשמע הכי פשוט- תעבור דירה. אבל זה לא מתאפשר. אין לי כסף בכלל וגם בבית זקוקים לי.
האם זו הייתה באמת הכוונה? שלמרות כל הכאב והרגשות השליליים שיש לי אני אמור להישאר צמוד להלכה היבשה?
כבוד הרב אני פונה אלייך בבקשה לעזרה כי אני באמת מתוסכל ביותר כבר.
תשובה
שלום וברכה
אנחנו חיים בעולם המורכב משני מרכיבים – העובדות, והדרך שבה אנו מספרים לעצמנו את העובדות. היחס בין העובדות ובין הסיפור הוא נושא ארוך ומורכב, אולם בלי להיכנס לדיונים פילוסופיים מסובכים מידי – אלה שני מרכיבים בתודעה שלנו.
את השינויים בחיינו אנו אפוא יכולים לעשות בשני מוקדים. מוקד אחד הוא לשנות את העובדות; מוקד שני הוא לשנות את הסיפור שאנו מספרים לעצמנו.
אתה מספר לכך שאתה בודד, וחסר חיים, מוגבל וכלוא. זה מורכב מעובדות שפי שתיארת, אולם זה מורכב גם מהסיפור שאתה מספר לעצמך. כי אם היית מספר לעצמך סיפור אחר: אני אדם שפוגש את הקב"ה, אני זוכה להיות ממשיך בעם ישראל, אני לא אכנע למיקום הגיאוגרפי שלי אלא אצא ואפגש במקומות אחרים ועם בני אדם אחרים, אני אלמד את סוד העונג של השבת ושל ימות החול, ועוד ועוד – אפשר שהיית מוצא את מה שאתה מחפש.
אתה מספר לעצמך את הסיפור שלא ירצו ללכת לפסיכולוג דתי. אולם זה סיפור שאתה מספר לעצמך, ואין לו כל בסיס במציאות. אפשר לשנות את המציאות, וללכת ללמוד את מה שאתה מבקש ללמוד, ולהיות פסיכולוג טוב, ולראות כי הכיפה לא זו בלבד שכלל אינה מהווה מכשול, אלא שהיא מהווה לעתים אפילו מקור לאנשים שמחפשים דווקא הדרכה פסיכולוגית מעולם של אמונה.
איני חושב שכתבתי תרופת פלא; יש גם דברים קשים ומסובכים בחיים; יש גם מציאות אובייקטיבית לא פשוטה; אולם כל כך הרבה דברים אנו יכולים לשנות בסיפור שאנו מספרים לעצמנו על החיים שלנו, ולהפוך אפוא את החיים לנעימים ומענגים יותר, שכדאי קודם ללכת בדרך הזו.
האם זה נראה לך ?
כל טוב