שאל את הרב

חניכים שיושבים על הברזלים

חדשות כיפה חברים מקשיבים 16/09/08 00:16 טז באלול התשסח

שאלה

שלום!

אני מדריכת מעפילים(כרגע הם כיתה ח..). השבט שלנו הוא די לא מוגדר מבחינת ההפרדה- הוא היה נפרד, ערבבנו אותו (מסיבות שונות ולאחר הרבה התייעצויות) ועכשיו אנחנו מפרידים אותו שוב..אני חושבת שזה מה שתכלס טוב לשבט, אבל הבעיה היא שזה גורם לחניכים לא לבוא..וגם אם הם מגיעים לסניף- לפעולות הם בקושי נכנסים...הם מעדיפים להיות פשוט ה"חבר'ה" ביחד..כל הבנים והבנות..

אנלא חושבת שכדאי לחבר אותם שוב, הם די גדולים וזה גם לא המצב האידיאלי של השבט..אולי הפרדנו אותו מהר מדי, הבעיה היא שכל מה שעבדנו עליו השנה האחרונה- די הלך לאיבוד (אני בטוחה שלא לגמרי..אני ממש מקווה שהצלחנו להשפיע עליהם כל השנה ושזה יעזור לעתיד)

פשוט ממש חשוב לי שהם יגיעו, איך אני גורמת להם לבוא אפילו כשזה נפרד??

אחת המטרות שלי היא ליצור מהם באמת שבט רציני שישמש דוגמא לכל הסניף..ולראות את המצב ככה זה טיפה מייאש..כאילו הם לא באמת באים לסניף, הם באים בשביל החברה (ברור שזה גורם שמושך לבוא)

כאילו, אם החברים שלהם לא יבואו- הם לא יבואו..הם לא באמת מחוברים לסניף ולשבט..איך אני יוצרת אצלם את הרצון הזה להגיע לסניף בשביל הסניף, בשביל האידיאלים ולא רק בשביל החברים??

איך אני יוצרת מה"חבר'ה על הברזלים"(בלי לזלזל..הם מקסימים ואני מתה עליהם!! רק להבהיר תמצב של השבט..) -חבורה רצינית שמתקדמת ביחד,כקבוצה אחת עם מטרה אחת?

תודה וישר כוחכם!! :)

תשובה

שלום.
השאלה שלך נוגעת בנקודה מאוד חשובה בחיי הסניף והקבוצה: מניעי החניכים, המוטיבציה שלהם לעשות דברים. את מתארת מצב שבו מניעי החניכים שלך שונים מכפי שהיית רוצה. קיווית שהם ירצו להגיע בגלל ערכים נעלים ומטרות חשובות, ולאכזבתך מסתבר שאם אין בנות – הם לא מגיעים. מדברייך עולה מסקנה נוספת: נראה שחוסר המוטיבציה שלהם להגיע לפעילות הנפרדת קשור גם בחלופות שהם מוצאים לפעילות זו. הם גדולים מספיק כדי ליצור מסגרת חברתית בכוחות עצמם, כמו להיפגש בערב "על הברזלים" ולקשקש בנחת.
אני מסכים שתהליכים מהירים כאלה של הפרדה, ערבוב והפרדה אינם בריאים לשום קבוצה, בלי קשר למאפיינים שלה, ולכן הגישה הנכונה שלך בהחלט במקומה: לנסות ולמצוא מניע שקיים כרגע אצל החניכים שאתם המדריכים יכולים למצוא לו מענה. במילים אחרות, זהו בירור שעוסק בשאלה: "בשביל מה הם צריכים אותי בכלל"?. אכן, שאלה חשובה הנחוצה לכל מדריך, אך במיוחד לך, שקבוצתך נמצאת במצב שברירי מעט.
מעצם השאלה נדמה לי שכבר ברור לך, שהתשובה שאת מצפה לה איננה בנוסח "להפריד או לערבב". שאלה זו כשלעצמה כבר איבדה את טעמה, מאחר והתשתית הבסיסית של הקבוצה איבדה מכוחה. אני גם חושב שבמצב העניינים הנוכחי, הניסיון האמיץ שלך ליצור אצלם את הרצון "להגיע לסניף בשביל הסניף, בשביל האידיאלים ולא רק בשביל החברים" קצת מנותק אולי מהמציאות. זו רמה די גבוהה של אידיאליזם, שאני בכנות לא מצפה למצוא כמעט בכלל גם בקבוצות שלוות ומבוססות. חלק מהרעיון ומהמבנה של תנועת הנוער הוא הקשר שהיא יוצרת בין "צוותא" חברתי לבין חינוך לערכים. הדברים הללו אינם מתנגשים, אלא להיפך: בקבוצה מלוכדת שנהנית לבלות יחד קל יותר ללמוד, להתעניין וגם לפעול למען הזולת. אני מבין שזיהיתם צורך בהפרדה בין הבנים לבנות, אבל ייתכן וסדר העדיפויות מחייב להמתין מעט עם השגת מטרה זו (צניעות?) לטובת מטרות רחבות יותר. במובן זה, ייתכן שנוצרה כאן הזדמנות של ממש. האם לא ניתן לנצל את המוטיבציה של החניכים לבלות יחד (כן, בנים ובנות יחד) כדי "למשוך" אותם לכיוון בו אנחנו מעוניינים? ייתכן שברגע שתשדרו לחניכים שאתם לא קמים בבוקר והולכים לישון עם השאלה "הם מדברים עם הבנות או לא?", אלא עם המחשבה "איך אני יכול לתרום לחניכים שלי, לסייע להם, לגרום להם הנאה ועניין?", האמון שנסדק מעט יושב על כנו. אז אולי "תשלמו" מחיר על התזוזות המהירות בין הפרדה לערבוב ותשלימו עם קבוצה מעורבת, אבל מנגד תרוויחו שוב את האמון ואת שיתוף הפעולה של החניכים ותיפתח עבורכם קשת רחבה של הזדמנויות להמשך הדרך.
ובעניין המשך הדרך, זו גם הזדמנות לברר באופן עמוק ומקיף אילו נושאים ועניינים (חוץ מבנים-בנות) מעניינים את החניכים שלכם. במה הם מתעסקים? מה מרתק אותם? במה הם מתעניינים? המידע הזה הוא הכוח שלכם לזכות בהקשבה, התעניינות ושיתוף פעולה. האתגר שלכם הוא למצוא את המידע, ואז לייצר תכנים ופעילויות שמתקשרות אליו – מהכיוון שלכם. החניכים מדברים כל היום רק על "האח הגדול"? אין בעיה! אתם יכולים לשבת, לברר יותר לעומק במה מדובר ולחשוב על התייחסות ערכית שלכם לנושא. במה להתמקד? איזה דיון לעורר? איך להעביר מסר ערכי ועדיין לא להיות "חינוכיים" ומטיפים מדי? כל אלו הן שאלות שמזינות את המכונית שבה אתם נוסעים. באמצעות תשובות טובות לשאלות הללו תוכלו ליצור פעילות קרובה לעולמם של החניכים, פעילות ש"נותנת להם מקום" ומכירה ברצונות שלהם. במצב זה גם מעמדכם כמדריכים ישתדרג, ורמת שיתוף הפעולה שתזכו לה צפויה לגדול במידה משמעותית. אגב, גם ללא מסר ערכי חד משמעי בכל נושא ועניין (האח הגדול זה טוב או רע?), עצם הדיון והדיבור ביניכם לבין החניכים יוצר קרבה, יוצר אמון, ומגביר קשר ושיתוף פעולה. במילים אחרות, אין כל רע בלשבת איתם "על הברזלים" (במקום או בנוסף לפעולה) – ופשוט לדבר יחד איתם. אם הם ישאירו לכם מקום בספסל ובשיחה – סימן שמצבכם טוב.
לסיכום: נראה שהמשימה העיקרית העומדת לפנייך היא ארגון מחדש של מסגרת הפעילות באופן שישמר את הקשר האישי בינך לבין החניכים, כיוון שהאפשרות של נתק היא, לדעתי, הגרועה ביותר. החניכים עצמם מסמנים לך באופן בולט מאוד שהם מעוניינים לדבר עם בנות (ולהיפך) וזו המוטיבציה העיקרית שלהם כרגע. השדר הזה בעצם נותן לך מפתח רב עוצמה לבנייה מחדש של הקבוצה. אז אמנם הצעד הראשון - הסכמה לקבוצה מעורבת - מנוגד לתכנון המקורי שלך. אבל הרווח הפוטנציאלי מצעד כזה שווה, לדעתי, את המחיר. יש לך הזדמנות אמיתי לשמור על שלמות הקבוצה, לשמור על הקשר שלך איתה, לברר "איפה החניכים נמצאים" ולדבר איתם "שם" – ולא במקום שבו את נמצאת. לדבר איתם על טלוויזיה, כדורגל, הימורים, או מה שלא יהיה. כשתהיי מעורבת בשיח שלהם תוכלי גם למצוא את הדעה והאמירה שלך משתלבת בשיחה בצורות שונות (פעולה, התנדבות, הערת אגב) ונשמעת על ידי החניכים.
תגובות שלך ושל יתר הקוראים יתקבלו בברכה באתר או במייל.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com

כתבות נוספות