חניך מזלזל וציני

שלום.
התסכול שלך מובן בהחלט באופן כללי ובמיוחד לכל מי שהתנסה בהדרכה או הוראה. יש לנו איזו תחושה שאנחנו חייבים שכל החניכים יאהבו אותנו, יעריצו אותנו, יחשבו שאנחנו שאקלים ושפיצים וכל השאר. מאיפה התחושה הזאת צומחת? ברור שחשוב שתהיה אווירה טובה בקבוצה כדי שתהיה אפשרות לבלות ביחד ולעשות דברים. המפתח, כמו בהרבה דברים אחרים, הוא המידה. כאשר המדד העיקרי להצלחה שלנו בתפקיד הוא כמה החניכים משתגעים עלינו – זה המקום לבדוק אם לא פספסנו משהו.
אני כמובן לא יכול לנחש מה גורם לחניך שלך להתנהג כפי שהוא מתנהג כלפיך. לכן אני מציע שבניסיון לשפר את המצב נתמקד בך – ולא בו, ונראה אילו צעדים אתה יכול לנקוט כדי ליצור שינוי, ללא תלות מהותית במה שבאמת עבר לחניך שלך בראש.
דבר ראשון, חשוב לזכור שהתנהגות מזלזלת של חניך, או של כל אדם אחר כלפיך, לא פוסלת אותך או מעידה על איזו פאשלה עשית. לפעמים הזלזול בכלל לא קשור אליך, אלא למישהו אחר שעיצבן אותו ומשום מה הוא מוציא את זה עליך. התובנה הזאת כבר משנה את העמדה שממנה אתה מתמודד עם המצב. אתה כבר לא נכנס אוטומטית לעמדת התגוננות, אשמה או חשש. במיוחד כאשר אין לך שום רמז שמעיד שהוא מתייחס אליך ככה בגלל משהו שעשית לו, למשל. כי אם כך היה – היה לך קל מאוד להבין מה קורה ואולי גם לנקוט פעולה. אבל האמת היא שאין לך מושג, וזה יכול להיות כל דבר.
דבר שני, כדאי לנסות ולהתמודד עם המצב הלא נעים שאתה מתאר מנקודת המבט האופטימית. מה הדבר הטוב שאתה מרוויח כאן? דבר ראשון, החניך מגיע בקביעות לפעילות שאתה מעביר כבר יותר משנה. כך שאפשר לתאר שאם הוא היה כל כך סובל – הוא פשוט היה נשאר בבית, או הולך למקום אחר. כאן, אגב, מצוי אחד ההבדלים המהותיים בין המדריך לבין המורה – וזה הבדל שפועל לטובתך. אם היית מורה עם אותה בעיה, היה לך הרבה יותר קשה להעריך עד כמה החניך/תלמיד באמת לא סובל אותך. לשיעורים שאתה מעביר בבית הספר הוא חייב ללכת בכל מקרה, אבל לפעולה – הוא בוחר אם ללכת או לא! אז אם הוא בוחר להגיע ולהפגין כלפיך יחס כזה כבר שנה וחצי, אולי אפשר לשאול – מה יוצא לו מזה? הרי אפשר להניח שהוא מפיק מהעניין איזו הנאה או תועלת. סתם לצורך הדוגמא, בהחלט ייתכן מצב שבו לחניך מסוים יש הורים ומורים מאוד קשוחים, שלא מאפשרים לו להביע דעה שלילית על כל דבר שקשור בחובות שלו בבית או בבית הספר, ובטח לא כלפי המורים וההורים באופן אישי. כשהוא מגיע לסניף הוא מזהה דמות סמכותית וחינוכית שלא מגיבה באותה חריפות לביטויים של זלזול כלפיה. ואז קל לו מאוד לנצל את המצב הזה ולפרוק את כל התחושות הקשות שהצטברו אצלו במשך השבוע – עליך, המדריך! (האם זה טוב או רע – לא יודע וגם לא מעניין אותי כרגע, אבל זה הסבר אחד אפשרי). או, אולי הוא כל כך רגיל לשמוע דברי ביקורת כל היום, והיחס האדיב שלך פשוט לא מסתדר לו, אז הוא מנסה "להוציא" ממך את היחס ה"אמיתי" שלך כלפיו, כי הוא כבר מזמן בטוח שהוא לא שווה. או אולי הוא סתם מרגיש חזק כשהוא מתייחס אליך בזלזול ובציניות. הרי אנשים מבוגרים עושים את זה הרבה יותר מילדים, למרבה הצער.
בכל מקרה, עצם זה שהוא מגיע לפעילות ומתייחס אליך – זו כבר התחלה לא רעה. ועכשיו יש באמת כמה אפשרויות. האחת, לשים את הדברים על השולחן ולנסות לברר למה הוא מתנהג כך. בהחלט אפשר ליזום איתו שיחה ולשאול מה מביא אותו לגישה הזאת כלפיך. החיסרון בשיחה כזאת הוא שתמיד מתלווה אליה נימה מסוימת של הטלת אשמה. "למה אתה עושה לי את זה, אתה לא בסדר, אתה מאכזב אותי". נכון, אתה לא אומר את המילים באופן מפורש, אבל הוא בהחלט עלול לפרש את הבירור שאתה עורך – כמשפט שמצביע על ההתנהגות הרעה שלו. ואז לא הרווחנו הרבה.
האפשרות השנייה קצת יותר מורכבת, אבל לא פחות טובה. אתה יכול לקחת אחריות על הצד שלך ביחסים, ומאפשר לחניך להחליט מה הוא עושה ללא שום לחץ או כפייה מצידך. אתה יכול להחליט איזה שדרים אתה משדר לחניך ואיך אתה מתייחס אליו. למשל, שדרים כגון "אני שמח שאתה מגיע", "אני מקבל אותך כמו שאתה", "אכפת לי ממך אבל אני מכבד את העצמאות שלך". שוב, אלו לא שדרים מילוליים ישירים אלא העברה של תחושה דרך הדיבור ה"רגיל" בינך לבין החניכים. כשהחניך יראה שאתה לא שופט אותו, לא "מחפש" אותו ומתמקד במה שחיובי אצלו ולא בשלילי, אתה בעצם מוכיח שאתה אחד שאפשר לדבר איתו,ושמה שבאמת מעניין אותו זה באמת [מה טוב לו] ולא מישהו שעומד בצד וסופר את המצוות שהוא עושה. הביטחון שאתה משדר כשבעצם אתה לא נבהל כשהחניך לא מתנפל עליך בנשיקות, אלא "שומר מרחק" ומכבד את הרצון שלו להיות קצת מרוחק ממך, הוא מרכיב חשוב בניסיון שלך "להוכיח" לחניכים שאתה כאן בשבילם, ולא בשביל איזה מישהו שאמר לך:"לך תחנך אותם, את הילדים המופרעים האלה!". להוכיח שאתה לא מנסה לכפות עליהם דברים אלא להבין אותם ולהיות איתם.
ייתכן שסוג הביטחון הזה הוא בדיוק מה שהחניך הציני שלך זקוק לו. בכל מקרה, חשוב גם לציין שאם הוא מתבטא כלפיך באופן שפוגע בך או מעליב – חשוב שתגיב. תגובה אפשרית יכולה להיות, למשל: "אני לא אוהב שאומרים לי...". תגובה כזאת מעבירה את המידע והמסר שאתה מעוניים להעביר בלי להטיל אשמה או "לרדת" יותר מדי על החניך, וכך היא פותחת פתח לשיקום היחסים ולהידברות.
הרבה הצלחה, ואל תהסס לשאול שוב אם תרגיש צורך! אנחנו כאן.
אוהד.
nuvy23@gmail.com