שאלה
כמה שאלות בנושא חמץ בפסח:
1. האם בבית המקדש היה בפסח לחם הפנים? או שלא אפו באותו שבוע בגלל שזה חמץ?
2. בקריאת התורה בימי הפסח, בעליית מפטיר כתוב: "כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אישה ריח ניחוח לה'". מה הכוונה "לחם"? האם הכוונה שהביאו/עשו חמץ בפסח?
3. אור לשישה-עשר בניסן היו קוצרים את העומר של שעורים. האם לא היה חשש שזה יתרטב (מגשם/מים) ויחמיץ? מה גם ש"מצוותו לבוא מן הלח", האם כך זה לא מחמיץ?
חג שמח!
תשובה
בע"ה
1. בבית המקדש לא היה כמעט חמץ גם במשך השנה שנאמר "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו" רק בקרבן תודה היה חמץ והוא אכן לא הובא במהלך הפסח.
2. כאמור, רוב המנחות היו מצות למיניהן ולא חמץ גם במשך השנה כולה. גם מצה קרויה "לחם", לחם עוני- זוכר?
3. כל עוד השיבולים מחוברות אין שום איסור שירטבו. האיסור הוא רק לאחר הקציר. ברגע שהיו קוצרים היו שומרים ומביא את מנחת העומר בלי שתרטב.
לבוא מן הלח כלומר לבא מיבול שעוד לא מאד מאד בשל ועל כן יבש.
חג שמח!
אור
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם