'חלק לעולם הבא'

שלום שואלת יקרה!
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (סנהדרין י, א), כלומר אין צורך אפילו ללכת בארץ ישראל כדי לזכות לחלק לעולם הבא. אם את שייכת לעם ישראל, את יכולה להיות רגועה;-)
עלינו לשאול מהו אותו "חלק לעולם הבא". הסבר פשוט לדבר הוא שבכל אחד ואחת מאיתנו קיים מרכיב נצחי שימשיך להתקיים תמיד; גרעין זה הינו הנשמה שלנו. הנשמה היא חלק –לוה ממעל, וכשם שהקב"ה נצחי, כך גם היא. השאלה היא עד כמה אנחנו נותנים לנשמה להתגלות בתוך הגוף שלנו.
המקורות שהבאת אומרים כי אדם מישראל שעושה כל מיני מעשים, עוזר לנשמה שלו להתגלות בעולם, ובעזרת גילוי זה בגוף שלו – יותר "חלקים" ממנו הופכים לנצחיים. בזה שאנחנו מתקשרים לקב"ה, אנחנו דבקים בנצח, ולכן כאשר אנחנו עושים מצוות ומשתפרים – אנחנו רוכשים לעצמנו חלקה יותר גדולה בעולם הבא. אדם יכול לשאוף לשלמות, ולא להסתפק בבינוניות.
המעשים שלנו קובעים מהי מידת הקשר שלנו אל האמת ה-לוהית והנצחית, ולכן זו אינה שאלה בסגנון של – "האם יש לי חלק לעולם הבא?", אלא – "איזה סוג של חלק יש לי לעולם הבא?". בהמשך הפרק העשירי במסכת סנהדרין, מונה המשנה את האנשים שאין להם חלק לעולם הבא, והם מעטים מאוד.
תוכלי לשאול מדוע עלינו להמשיך ולהתאמץ כדי להשיג משהו שכבר יש לנו? הנקודה היא שמדובר כאן על הקשר שלנו אל הקב"ה, שיכול להיות נוכח ומשמעותי, או זעיר ולא מורגש. באמצעות הבחירה ועשייה שלנו אנחנו קובעים עד כמה הקשר הזה יהיה חזק ומהותי עבורנו. אנחנו שואפים לשלמות ולמיצוי האפשרות שהוענקה לנו.
אם סיבה זו אינה מדברת אליך, מוסיף הרמח"ל שתי סיבות נוספות (כל השלוש מופיעות במסילת ישרים פרק ד). הראשונה היא ההסבר הפשוט כי הכבוד שלנו חשוב לנו. זאת אומרת כי אילו נגיע לעולם הבא ונגלה שלמי שהוא אחר יש חלק יותר משמעותי בעולם הבא – נרגיש רע עם עצמנו. למשל, אם אדון מבין שלמשרת שלו יהיה חלק גדול יותר לעולם הבא, אם המצב יימשך כמות שהוא – הוא יתחיל להתאמץ. המניע של אדם זה הינו הכבוד והדחף להתנשא מעל האחרים. זוהי סיבה ירודה יותר, אבל גם זו סיבה.
הסיבה השלישית היא יראת העונש – כל אדם מקבל את גמולו בהתאמה מדויקת למעשים שעשה בעולם הזה. הכוונה בכך היא כי כאשר אדם עשה מעשה טוב, אבל הוא לא עשה אותו באופן מושלם – יתחשבו בכך, ויפחיתו לו משכרו. כלומר, אם החלק שלך בעולם הבא לא יהיה מספיק גדול – את תשלמי על זה. סיבה זו נוגעת לאנשים הפחות שלמים, אבל גם היא נוגעת.

את מוזמנת לשאול – רגע, לפי מה שאמרת, מה ייחודי באמירות שחז"ל בחרו להתייחס דווקא לעניינים מסוימים, ולא לאחרים?
על כך אפשר לענות כי חז"ל ראו עניין מיוחד שיסייע לאדם לקנות לו חלק משמעותי בעולם הבא באמצעות אמירת "אשרי", הליכה בא"י או לימוד הלכות יומיות, למשל. כמובן כי מי שאומר את "אשרי" ואינו מבין את מה שהוא אומר, לא יזכה לתועלת שאמירת פרק זה יכולה לספק. כלומר, מדובר על עניינים שמציבים את האדם על דרך הישר, אבל למען האמת כל המצוות עושות זאת. למשל, למידת הלכה בכל יום יוצרת מציאות שבה האדם קשור אל עולם ההלכה ומרגיש מחובר אליו. עובדה זו תסייע לו לעמוד בניסיונות ולא להיכשל בכל מיני מקרים בגלל חוסר ידיעה. בעניין אמירת "אשרי", כותב הרב קוק (עין איה ברכות א, פרק א, כא) כי פסוקי "אשרי" מסודרים על פי הא"ב (כפי שגם אומרת הגמרא בברכות ד, ב), בהן נברא העולם. מלבד זאת נאמר בו "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" – פסוק המביע את מידת הביטחון בה'. הרב קוק כותב כי צירוף שני יסודות חשובים אלה הוא ההופך את הפרק למיוחד ולכזה שאמירתו מסייעת לאדם להיות דבוק לקב"ה. אלה דוגמאות ואפשרויות, ואת מוזמנת להמשיך ולברר מה מיוחד עם כל אחד מהעניינים שחז"ל בחרו לציין במיוחד.

נסכם במשל של החפץ-חיים, שהמשיל את החלק שיש לכל איש מישראל לעולם הבא, הוא כמו חלקת שדה. השאלה היא מה כל אחד ואחת מאיתנו יעשה עם אותה חלקה – האם נגדל בה קוצים, או שנטפח בה דברים נפלאים.

עלי והצליחי
חננאל
Hananel8@gmail.com