שאלה
הרב שלום,
אני נשואה כבר כמעט 5 שנים ויש לנו שני בנים מקסימים.
למדתי במסגרות של מדרשה כ-4 שנים (בשילוב עם דברים נוספים ש"ל תואר וכו')
אני אחלק את הבעיה לשתי נק' מרכזיות:
1. אני מאד אוהבת ללמוד תורה. הלימוד הוא נשי (אני פחות מתחברת לגמרא) ובאמת יכולה להעביר ככה שעות רבות. השאלה אם אשה יכולה באמת להקדיש את עצמה לזה. כמובן בלי להזניח את הילדים.
האם זה באמת צורך אמיתי ורצון אמיתי או שזה משהו שנוצר בעקבות השפעת הסביבה על הנפש?
2. יש לנו בבית סוג של וואקום בעניין לימוד תורה. בעלי (על אף שהוא בחור ישיבה) שכיום סטודנט לא לומד תורה בכלל... גם לא קם לתפילות... האם את הוואקום הזה אני יכולה למלא? אני רוצה שהילדים יתחנכו לזה...
ניסיתי לדבר עם בעלי על זה אבל הוא אומר שזה ישתנה והוא ישתדל בפועל אין תוצאות.. אני לא באה בטרוניא ח"ו זו התמודדות קשה בישבילו אבל מה עם חינוך הילדים בינתיים?
תודה וסליחה על האריכות.
תשובה
שלום
את יכולה להיות תלמידה חכמה גדולה, ולהשקיע את אשיותך בלימוד תורה.
ודאי אם בעלך אינו גורם לאוירה של יראת שמיים בבית, את יכולה למלא את החסר, אך זה אינו פוטר אותו מלהתחזק.
כמובן אין מצווה באה על חשבון חברתה, ולכן בד בבד עם העמל בתורה וההתגדלות בה, השקיעי ככל הנדרש בזוגיות ובחינוך הילדים, או בקשי מבעלך לחפות עלייך בטיפוח הבית כדי שתוכלי ללמוד כראוי.
שירבו כמותך בישראל