שאלה
בס"ד
שלום רב!
אני בת 21, סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון.
הקב"ה ברך אותי בקול יפה, ומגיל מאוד צעיר חלמתי לשיר. הייתי שרה פה ושם לפני חברות וכדו' ואף פעם לא בצורה מסודרת. במהלך הזמן גם הרבה מאוד אנשים שאלו אותי למה אני לא עושה עם זה שום דבר, ומכיוון שאז עוד הייתי במסגרת של אולפנא, לא הרשתי לעצמי. אני רוצה לציין עוד, כי אני בן אדם מאוד שאפתן, ובאותו גיל גם התחלתי לרצות ללמוד רפואה, כי חשבתי שבתור אישה דתיה, מאמינה, אני יכולה לתרום הרבה בתחום הזה. החלום דרש ממני להתעמק בלימודים, וברוך השם השגתי בסוף התיכון את ציונים האפשרים לי ללמוד. אבל, לצערי, תהליך הקבלה דורש מעבר של שני סבבי ראיונות, אותם לא עברתי.(באחד מהם הרגשתי שנטפלו אל זה שאני דתיה, ושלא עשיתי צבא אלא שנתיים שירות לאומי, אבל כבר השלמתי עם זה...), הייתי שבורה, הרגשתי שכל מאמצי היו לשווא, וחלומי התנפץ. בגלל שלא רציתי לבזבז זמן נרשמתי ללימודי כלכלה וחשבונאות, לא מעצם העיניין במקצוע, אלה טיב התואר. אחרי שהרגשתי שחלום אחד שלי כבר איננו, הרגשתי צורך להגשים חלום אחר, והתחלתי ללמוד פיתוח קול בב"ס למוזיקה. אציין שאימי התנגדה לעיניין מהסיבות ההילכתיות, אבל לא הסכמתי לוותר, כי הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי, ושאם אני לא אנסה, אני אתחרט על זה כל הזמן. עם הזמן, אימי, שהיא מאוד תומכת, הגיעה לקונצרטים וטקסים בהם הופעתי, ראתה עד כמה אני מאושרת וכמה אני לא עושה שום דבר משפיל או לא מכובד, וכעת היא מאוד שמחה וגאה בי. (בכלל, אני באה ממשפחה מוזיקלית, כולנו מנגנים ושרים...). עד כאן לא הייתה בעיה מבחינתי, למרות שאני יודעת שזה אסור, וגם ציינתי בפני כולם שמה שאני עושה זה אסור, אבל לא יכולתי לא להמשיך עם זה. (אני לא מצליחה כ"כ להעביר את ההרגשה, מדובר במין אושר מיוחד כזה, זה ממלא את השבוע שלי, נותן לי סיפוק, חיוך, הכל!). הבעיה מתחילה כשהכרתי מישהו, הוא התחזק לפני חצי שנה.אנחנו פחות או יותר דתיים באותה המידה (אני לא מתיימרת להיות צדיקה, אני משתדלת בהרבה דברים, ויש דברים שאני לא עושה. לא שופטת ולא רוצה שישפטו אותי, חשבוני יהיה עם הקב"ה, איתו אני מדברת כל יום.), רק שמשום מה דווקא עניין השירה מפריע לו. נפרדנו אחרי שהיינו ביחד כמה חודשים, אנחנו אוהבים, ועדיין מדברים, אבל קשה לו לוותר לי, הוא לא רוצה שאני אוותר על חלומותי, ואני לא יכולה
תשובה
לשואלת שלום רב.
יש כאן שני עניינים נפרדים, עניין השירה ועניין הזוגיות.
א. בעניין השירה, אינני יכול להמציא דברים חדשים. ההלכה היא שאסור לאשה לשיר בפני גברים, חד וחלק. אפשר ליצור ולנגן. אפשר להקליט דיסקים ולמכור אותם. אפשר להופיע בפני נשים. נשים כשרוניות רבות מצאו את מימוש העצמי שלהן באחד הפתרונות האלה. אבל לשיר בפני גברים לא. יש דיונים בהלכה לגבי מקהלה ששרה יחד, בלי שקול של אישה מסויימת יתבלט על פני האחרות. אבל זה לא מה שאת מחפשת. (זמרות רקע ומוזיקה לא יפתור את הבעיה). ההלכה ברורה גם לך, וגם אם היא קשה, אין היא משתנה. אדרבא, לך יש נסיון גדול יותר מאשר לאחרים להתמודד איתו.
ב. בעניין הזוגיות זה משהו יותר אישי. השאלה היא עד כמה הוא מוכן לקבל שאשתו אינה הולכת ע"פ ההלכה, בעיקר בענייני צניעות. זה אכן לא קל. יש אנשים שחיים יחד עם דעות שונות ומעשים מנוגדים. אבל זה מאד לא פשוט, ובעיקר כשמגיעים לחינוך הילדים ולכן לא פלא שזה גורם לנתק. לכן נראה לי שאת צריכה להחליט על מה את מוותרת.
בברכה
אפי קיציס