חינןך

דומני ששתי ההנחות הבאות צריכות להיות בבסיס התשובה:
1. חינוך הילד מוטל על ההורים.
2. בית הספר משמש כשליח ההורים.
אולם יש להבדיל בין סוגי מוסדות. מוסד שהוקם על ידי אישיות או צוות שהגה רעיון חינוכי כלשהו ומציג בפני ההורים את כיוונו, הורים ששולחים ילד למוסד זה מקבלים על עצמם את הקו החינוכי שהמוסד היתווה, ואם מסתבר שקיים פער בין כיוון ההורים ובין כיוון המוסד, על ההורים לוותר. מוסד שהוקם על ידי ציבור הורים שראה לנגד עיניו קו חינוכי בו הם רוצים, ומציג בפני המנהל והמחנכים המיועדים את תפיסת עולמם, המחנכים אמורים למלא את רצון ההורים.
הבעיה מתחדדת כאשר מוסד חינוכי הוקם על ידי גוף ציבורי כגון עיריה או מועצה מקומית ולא נקבעה לו מדיניות חינוכית ברורה בהקמתו. סבורני שבמקרה זה יש להתחשב ברצון ההורים אולם המחנך חייב להרגיש שהוא מטביע חותם אישיותו בחינוך, משום שאם הוא רק מבצע מדיניות שנכפתה עליו בלא שהוא מרגיש חלק ממנה, יורגש בשטח חוסר שלמות.
גוף התשובה נראה כאילו אינו מתיישב עם שתי הנחות היסוד. התשובה לבעיה זו, שאכן המחנך צריך ללמוד ללכת באופן יציב על חבל דק. לדעת להקשיב לרחשי ליבם של ההורים, ויחד עם זאת ליצור אמון של ההורים בדרכו, ומן הכל ביחד יתבסס הדור החדש בחינוכו.