שאלה
בני בן ה15 מגלה אדישות ללימודים הוא עבר כבר מסגרת אחת,וכבר מדבר על כך שגם המסגרת הזו קשה לו.אין לא קשיים לימודיים אך הוא אינו משקיע והמערכת מתרעמת.
כמוכן גם מצבו הרוחני לא הכי טוב ואני חוששת להיות נודניקית יותר מידי.
אני נושאת תפילה מידי יום על חינוך ילדיי אך אולי יש משהו נוסף שאני יכולה לעשות?
תשובה
שלום וברכה
קשה כמובן לומר דברים מסודרים וארוכים בנושאי החינוך במסגרת אתר זה. הנושא הוא ארוך ומורכב, שונה מילד לילד, מחייב שינויים רבים לא רק אצל הילדים אלא גם אצל ההורים ועוד ועוד.
בדרך כלל, נראה שצריך לעשות מהפכה גדולה בכל המשפחה. הילד מתחיל לעמוד על רגליו, מגלה עצמאות משלו, לעתים אף מרד, והניסיונות בנדנוד ובכוח לא עולים יפה.
אין לנו ברירה, אלא לשנות כיוון. ראשית, להתחיל להקשיב לו. לשמוע מה הוא רוצה לעשות, מה הוא חושב על ההווה שלו (העתיד קצת קשה למחשבה), ולנסות למצוא את הנקודות הטובות שברצונותיו שלו. דרך נקודות אלה לבנות יחד איתו מערכת לימודית, שמחד גיסא באה לקראתו (לדוגמה: לימודים במקום בו הוא רוצה ללמוד) ומאידך גיסא מתנה עימו תנאים שהוא מתכוון לעמוד בהם מכוח העובדה שמעתה והלאה הדברים נעשים יחד איתו ובהסכמה.
השפה שבין ההורים לילדים במצבים אלה צריכה להשתנות. זו צריכה להיות שפה מקבלת ואוהבת, ולא נמצאת באופן מתמיד בעימות ובמריבות עם הילד. כל זה לא בגלל שאנחנו כהורים לא צודקים, אלא בשל העובדה שרק בידי הלשון הרכה לרכך את חומות ההתנגדות והכעסים שלו, ולבנות ביחד איתו את עולמו העתידי.
מניסיוני למדתי כי כאשר ההורים מבינים שעיקר תפקידם הוא לרומם את נקודות האור שבעולמו הפנימי של הילד, ולהביא אותו למצב בו הוא עומד על רגליו שלו, ואין ביד הכוח והשלטון של ההורים לחולל זאת, אלא שצריך לדבר בשפה אחרת – מגיעים להצלחות הרבה יותר גדולות.
כל זה כמובן הוא באופן כללי בלבד. יש להתאים את הדרך הזאת לכל ילד ולכל זוג הורים באופן מיוחד.
כל טוב, ואשמח לעזור עוד