שאלה
שלום כבוד הרב
יש לנו בת, בת 22. היום, אחרי שיחות עם פסיכולוגית במשך שנה קיבלה ב"ה ביטחון עצמי, שהיה חסר לה לגמרי. (בהיותה קטנה וגם שגדלה, בעלי כינה אותה לעיתים מאוד קרובות כ"טפשה" והקריןלה שהיא לא שווה). אני ניסיתי להשפיע עליו אבל הוא היה מאשים אותי שאני מחממת אותה נגדו.
לפני כחודשיים היה לבתי ויכוח עם אבא שלה, ותוך כדי הויכוח היא אמרה לו (בפעם הרשונה, די בצעקה) שפסיכולוגית אמרה שהוא בעצם הרס לה
את כל הביטחון.
בעלי מאוד נפגע ואף על פי שהיא התנצלה הוא לא
דיבר איתה כמעט חודש וחצי. עכשיו הוא גם לא
ממש מדבר איתה, אלה מילים הכרחיות. ניסיתי
לשוחח עם בעלי, אבל הוא אומר שהוא לא מסוגל
לדבר איתה. בתי אמרה לי אתמל שמאוד כואב לה
שאבא שלה לא מדבר איתה. מה אני יכולה לעשות
על מנת לעזור (חוץ מי לתהפלל)?
אגב, גם מפריע לו למשל שהיא עושה גבות, או
מתאפרת, בקיצור אני מרגישה שהוא לא מקבל אותה
איך שהיא וזה מאוד כואב לי. אני לא יכולה לדבר
עם בעלי על הנושא, כי הוא לא מוכן להקשיב.
אשמח מאוד לקבל עצת הרב.
בתודה מראש
תשובה
בס"ד
יש כאן מתח משולש בין בעלך לבתך ובין בעלך ובינך כאשר הנושא הוא משותף הקשר עם הבת.
נדמה לי, שהצער שבעלך נמצא בו הוא מובן סך הכל זה לא נעים להאשם בצורה כה חריפה כמו שהבת דברה נגדו. לדעתי, לך אין הרבה מה לעשות משום שהוא כועס עליך ביחס לסוגיה זו. אולם אני חושב שיש לערב את המטפלת במיוחד שהבת ציטטה אותה על מנת שהיא תמצא את הערוץ הנכון לגשר על הפער. התקשרי למטפלת וספרי לה את הסיפור ובקשי את התערבותה
בהצלחה
מאיר נהוראי