שאלה
שלום רב,
אני עושה השנה שירות לאומי. ועוסקת בחינוך.
אני נמצאת במוסד חילוני לילדים ובני/בנות עשרה בעלי לקויות למידה ובעיות קשב וריכוז.
אני כל הזמן תוהה לעצמי כיצד אני אמורה להתנהל עם הילדים האלו.
איך הקשר שלי איתם צריך להיות בדיוק?
אני מדברת אליהם בגובה העיניים, אבל קורה שהם שואלים, ולפעמים גם מציקים בשאלות שהם לא לעניין. ואז אני מרגישה שאולי הקשר איתם יותר מדיי חברי..
אני לא יודעת אם שאלתי מובנת אבל, אני באמת רוצה לקדש שם שמים בשנה הזו, ואולי מתוך החוסר מוגדרות של מהי בדיוק הבת שירות אני עושה ההפך?
מקווה שהייתי ברורה.
תודה רבה!
תשובה
שלום לך.
הכותרת שנתת לפנייתך היא "חינוך מהו?"
חינוך היא עזרה למי שבא להתחנך אצלך, להפיק מעצמו את המירב והמיטב, שיביא אותו להתקרב אל הקב"ה. הרב קוק הגדיר את מטרת החינוך: "לעשות את האדם טוב וישר".
ברור כי החינוך תלוי ביכולות של המתחנך, וברצון שלו, ובמקום השרות שלך, היכולות של חלק מן התלמידים לוקות בחסר, והרצון שלהם- אינו בדיוק הרצון שאת התחנכת עליו.
אם תוכלי לקרב את החניכים אל עצמם, אל הטוב שבהם, שישאפו תמיד להיות טובים וישרים, הרי עשית דבר גדול מאד.
מאחל לך הצלחה.